פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין א:ג:יא

פשיטא. הא שהעבד מקבל מתנה מיד אחר לאחר וכן הוא מקבל מאחר בשביל רבו וכשבאת לידו זכה בו רבו:

מרבו לעצמו לא. וכן פשיטא הא לן דמרבו לעצמו לא דלא יצאת מרשות רבו:

מאחר לעצמו. אם הוא מקבל בהא מחלוקת ר"מ וחכמים היא כדתני' בברייתא וחכמים אומרים זכה העבד לא זכה רבו. כיון שזה אמר ע"מ שלא יהא לרבך רשות בהן בזה יש לו קנין לעבד:

מה צריכא ליה. כי קא מיבעיא לן מרבו לאחר מהו מי אמרינן דיד העבד כיד רבו והוי כמי שלא יצא מרשות רבו ולא זכה בו האחר או דילמא כשם שהעבד זוכה מאחר לרבו כך הוא זוכה מרבו לאחר:

נישמיעינה מן הדא. דתנן בפרק השואל:

ושילחה לו ביד עבדו. וקתני התם אם אמר לו השואל שלח לי ביד עבדך ומתה בדרך חייב השואל באונסין ולית הדא אמרה שהעבד זוכה מרבו לאחר והוי כאלו בא ליד השואל דאי אמרת אין העבד זוכה מרבו בשביל אחר אמאי חייב הא יד העבד כיד רבו והוי כאלו עדיין ברשות המשאיל:

תיפתר בעבד עברי. ואין ראיה מהתם:

אמר רבי יוחנן. לעולם תיפתרינה למתני' דהתם בעבד כנעני ואפ"ה לא תיפשוט מידי דתיפתר באומר לו השואל פתח לה לדרך והיא באת מאליה דמיד כשיצאת מרשות הבעלים עומדת ברשות השואל וכדתנינן הנהיגה השואל או משכה או קרא לה ובאת מתחייב זה האחרון בה כשואל גמור:

ר' זעירא שמע לה מן הדא. מתני' דעירובין שאינו זוכה מרבו לאחר:

אבל אינו מזכה. העירוב לא ע"י בנו כו' וש"מ שאין העבד זוכה מרבו לאחר:

תיפתר. מתני' דהתם כר"מ וס"ל אפילו מרבו לאחר לא:

והתני. התם ברישא אשתו דיכול לזכות העירוב ע"י אשתו ואי דר"מ הא עביד נמי יד האשה כיד בעלה:

תיפתר כהדין תנייא. אליבא דרבי מאיר דאשכחן דפליגי אליביה דר"מ:

דתני אשתו אינה פודה לו מעשר שני. כלומר בלא חומש דכשהבעלים פודין מעשר שני שלהן מוסיפין חומש ויד האשה כיד בעלה:

והדין תנייא. דעירובין כרשב"א ס"ל דאמר התם משום ר"מ אשתו פודה לו מעשר שני דכאחר דמיא ואם כן אשכחן להדין תנייא דס"ל משום ר"מ יד העבד כיד רבו אבל אין יד האשה כיד בעלה: