פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין א:ב:ז

מנין אפילו חלה. העבד שהוא יוצא בשש ואין צריך להשלים תלמוד לומר ובשביעית יצא מכל מקום:

אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את זה שהוא ברשותו. של רבו ומאי הוי ליה למיעבד אם חלה:

ניחא. הא ודאי פשיטא לן שאם חלה ואחר כך ברח דמשלים הזמן שברח:

ברח ואחר כך חלה. באשר הוא שם מאי מי נימא דהואיל וברח מתחלה משלים או דילמא יכול לומר לו אפילו הייתי ברשותך לא הייתי יכול לעבוד וחלה אין צריך להשלים:

נישמעינה. להא מן הדא דתנן בפ' אע"פ:

המורדת על בעלה. מתשמיש כותבין לו אגרת מרד כדמפרש התם שפוחתין מכתובתה ז' דינרים בשבת:

ותני ר"ח. עלה נדה וחולה כו' ומפרשינן התם מה אנן קיימין הא דקאמר כותבין אגרת מרד על הנדה אם בשמרדה עליו כשהיא נדה התורה המרידתה עליו לאסרה ואמאי תפסיד משעת המרד אלא כן אנן קיימין בשמרדה עליו קודם נדתה ואחר כך כשהיא נדה אע"ג שאינה בת מרד עכשיו אפ"ה את אומר כותב הואיל דהתחלת המרד היה כשהיתה ראויה לתשמיש:

אף הכא ברח ואח"כ חלה משלים. הואיל ובשעה שברח היה ראוי לעבוד אע"ג שחלה אח"כ מפני שיכול הרב לומר לו אלו היית אצלי לא חלית שמזלי היה גורם שלא תחלה:

אפי' על קדמייתא אתייא היא. האי טעמא אפי' על רישא דחלה ואח"כ ברח משלים נמי שייכא וצריך להשלים כל הימים אפילו אותן שחלה בהיותו שלא ברשות רבו מפני שיכול לומר לו אלו היית אצלי היה מזלי גורם שתתרפא במהרה: