פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות ח:א:ג

ולמה לא תניתה. להאי מתני' בעדיות דחשיב שם מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה:

לא אתינן מיתני. לא שנינו שם אלא דבר החמור לשניהם לאלו וקל לשניהם לאלו אבל הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד לב"ש חומר לבעל וקל לאשה ולב"ה איפכא:

והא תנינן. התם ב"ש אומרים הבקר לעניים. אם לא הפקיר אלא לעניים ולא לעשירים לב"ש הוי הפקר ופטור מן המעשר ולב"ה לא הוי הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה ושלו הן והרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית לב"ש:

ותניתה. ואפ"ה קתני:

ואינו חומר לבה"ב. לא חשיב חומר שהרי מדעתו הוא מפקיר ולא שייך לומר חומרא אלא במקום שחייבוהו חכמים:

לגפה. גדר של אבנים סדורות:

ולכלים. של מחרישה:

ושכחו. פליגי ב"ש וב"ה לב"ש אינו שכחה הואיל והניחו אצל דבר מסוים עתיד לזכרו ולב"ה שכחה כל זמן שלא החזיק בו והרי הוא קל לבה"ב וחומר לעניים לב"ש וקתני התם:

ואינו חומר לעניים שעדיין לא זכו בו. ולא מיקרי חומר אלא במקום שמפקיעין חכמים זכותו ממנו:

ואמור אוף הכא. אמאי קאמרת הכא דקל הוא לאשה וחומר לבעל נימא הכא נמי דאינו חומר לבעל במה שהיא מוכרת שהרי עדיין לא זכה בה קודם שנשאה:

מכיון שקידשה. יש לו זכות בה וכנפלו לזכותו ולזכותה והוי חומר לבעל לב"ש: