פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות ז:ז:ה

הוסיפו עלייהן באשה. מומין מה שאין בכהנים:

זיעה. שמזעת תמיד:

שומא שאין בה שער. אפילו אין בה שער דאינה מום בכהנים:

בעור הפנים שנו. הוי מום בשומא דמאוס הוא:

והא תנינן וכו'. וזה מן המומין שבגלוי וראה ונתפייס הוא:

תיפתר. בכה"ג דמטמרא לה השומא תחת קלסתה דרישא תתת הכפה של ראשה וזמנין דמתחזיא וזמנין דלא מתחזיא:

הרי זה מום. ואפילו בכהנים:

ושאין בה שיער בפנים מום. באשה:

אבל בגדולה. אפילו אין בה שיער ה"ז מום בין בגוף בין בפנים ואפילו בכהנים:

קורדיינא. שם מקום:

בחצי זהב כל שהוא. כחצי דינר זהב הקטן:

אשה קרחה ושיטה של שיער יש לה המקפת מאזן לאזן. דבכה"ג בכהנים לא הוי מום כדתנן בפ"ז דבכורות באשה מאי:

בעיי משמע מן הדא. היו בני הישיבה רוצי' לפשוט מזה הברייתא דקתני הוסיפו עליהן וכו' ולא הזכירו שהוסיפו קרחה באשה שמעינן מינה שאינה מום:

אתא רבי שמואל אמר רבי נסה (ואמר) מום הוא. לעולם מומא הוי באשה והא דלא הזכירו בברייתא משום דלא מתני אלא דבר שהוא כעור בזה ובזה באיש ובאשה אלא דבזה הוי מום ובזה לא הוי מום. אבל שהוא נוי בזה. שהוא נוי לאיש כשיש שיטה של שער מוקפת לאחוריו כדאמר בבכורות אע"ג דהוי מום באשה לא תניתה בברייתא דלא שייך לומר הוסיפו שהרי באיש אפילו נוי הוי:

תדע לך שהוא כן. דלא חשיב בברייתא מה שהוא נוי לזה אע"פ שהוא מום לזה:

הרי זקן נוי באיש הוא ומום באשה. ולא חשיב גבי מומי אשה ודדים נוי לאשה ולא חשיב לה מום גבי איש אלא דלא חשיב כ"א מה שהוא כעור בשניהם ובזה הוי מום ובזה לא הוי: