פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות ז:ו:ו

אחד נשים שאמרו אין להן כתובה. שמתחלת נשואיהן אינן ראויות לכתובה כדחשיב לקמיה הממאנת והשניה והאיילונית ואחד נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה שמפני מעשיהן אבדו כתובתן כגון עוברת על דת:

לא שנו אלא כתובת מנה ומאתים. ובתוספתא פרקין גריס אין צריך לומר מאתים לבתולה ומנה לאלמנה יתר על כן אפילו כתובתה מאה מנה איבדה את הכל והתם קאי על היוצאות שלא בכתובה כמסקנא דהכא דלקמן והך ברייתא דרבי חנין פליגא וס"ל דאין חילוק בין נשים שאין להן כתובה ובין היוצאות שלא בכתובה וה"ק ל"ש אלא כתובת מנה מאתים כלומר לאו דוקא כתובת מנה מאתים שנו אלא אפילו כתובתה אלף דינר מאבדת. והר"ן ז"ל סוף פרק אלמנה ניזונת גריס הכי נשים שאין להן כתובה כגון היתומה והשנייה והאיילונית לא שנו אלא כתובת מנה מאתים אבל כתובתה של אלף דינר נוטלת. ולפי גירסא זו אתייא כמסקנא ומדלקמן מוכח כגי' הספר והך ברייתא פליגא:

היתומה. היינו הממאנת ומשום דסתם ממאנת יתומה היא נקט לה בלשון יתומה כדאמר לקמן פרק י"א:

והאיילונית. בשלא הכיר בה:

ונוטלה בליות. מבגדים:

ממה שיש לפניה. אם הן קיימין:

והיוצאה משום שם רע. שזינתה:

פרא פורנין. הן המתנות של הארוסה מלבד מוהר הכתובה כדלעיל פ"ה ואם נוטלת אותן הואיל דמעצמו נתן לה:

ר' הילא עבד לה כמיתה. כשם שאם מת אינה גובה הפרא פורנין:

ר' הילא בשם ר"ח בן גמליאל נשים שאמרו גרסינן. כלומר דוקא בנשים שיוצאות שלא בכתובה הוא דלאו דוקא כתובה מנה מאתים שלו אלא אפילו התוספ' מאבד':

כל המשניות מחוברות במשנה זו. כלומר דר' יוחנן קאמר בכל מקום ששנו חכמים יוצאות שלא בכתובה אין להן אפילו התוספ':

בהיי דא מתניתא. באיזו מתני' מצינו כן:

בר' חנין דשמואל. בברייתא דר' חנין דלעיל דלא מחלק בין נשים שאין להן כתובה ובין נשים היוצאות שלא בכתובה שאין להן התוספ' וכל זה מדברי ר' מנא דקס"ד דר"י קאמר אפי' נשים שאין להן כתובה נמי בכלל ושאלו אם הדין כן:

א"ל ד"ה היא. כלומר ר' יוחנן לא קאמר אלא על הנשים היוצאות שלא בכתובה באלו אין להן אפי' התוספ' וד"ה מודים בה ולא בנשים שאין להן כתובה דאותן יש להן תוספ':

ותני ר"ח כן. בתוספתא שהבאתי לעיל דנשים המעברות על הדת הן מאבדות את הכל וכן המסקנא בבבלי פרק אלמנה דף ק"א: