פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות ו:א:ג

למי נצרכה לר"מ. מתניתין דקתני וירושתה הוא אוכל פירות ומשנה יתירא היא דהא תנינן בפ"ד ניסת יתר עליו הבעל שהוא אכול פירות בחייה אלא לר"מ הוא דאצטריך:

אע"ג דלר"מ. בפ"ק דקידושין ובהרבה מקומות היה עושה יד עבד כיד רבו ויד האשה כיד בעלה ומה שזכתה האשה זכה בעלה וה"א דירושתה שנפלה לה כשהיא תחתיו זוכה הוא בכלן קמ"ל דמודי הוא ר"מ שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד ואי ממתני' דהתם לא שמעינן לה אלא בנכסים שהיו לה מקודם לכן ולא הכניסה בנדונייתה הילכך איצטריך לאשמעינן אפי' בשנפלו לה אחר שניסת:

תמן תנינן. בשנים אוחזין. שהוא יכול לשנותן למלאכה אחרת. אעבדו ושפחתו הכנענים קאי מפני שהן ברשותו ויכול הוא לשנותן ממלאכתן ואם הוא רוצה יצוה אותם ללקט מציאות והילכך מציאתן שלו:

מה טעמא אמרו מציאת וכו'. אעבדו ושפתתו העברים קאי שאין יכול לשנות ממלאכתן ששכרן להן שאינם משועבדים לו:

התיבון. על זה הרי אשתו אינו יכול לשנותה למלאכה אחרת אלא למה שהיא חייבת לעשות כדאמרינן בפרקין דלעיל כופה לעשות בצמר אבל לא למלאכה אחרת ואפ"ה את אמר מציאתה שלו:

טעם אחר יש באשה. ולא משום שהיא ברשותו:

מפני קטטה. משום איבה:

לא אמר כן. אלא היינו טעמא שלא תהא מברחת ותגנוב משל בעלה ותאמר מציאה מצאתי:

הגע עצמך שנתן לה אחר מתנה. כלומר אכתי איכא למיחש שתהא מברחת ותאמר אחר נתן לי זה הממון במתנה ומה הועילו חכמים בתקנתן:

קול יוצא למתנה. אם היה נותן לה אחר איזה מתנה היה מפורסם אבל אין קול יוצא למציאה והילכך משום מציאה בלבד הוא דאיכא למיחש שלא תהא מברחת:

הגע עצמך שמצאה. מציאה בעדים ומפני מה תיקנו גם בזה דמציאתה שלו הרי אין כאן חשש שתהא מברחת שהרי העדים יודעים כמה היא המציאה שמצאה:

זו מפני זו. כלומר לא תיקנו מציאה בעדים שתהא שלו אלא משום מציאה שלא בעדים ולא פלוג רבנן:

בשאין טפולין לאביהן. הא דקאמר מציאת בנו ובתו הגדולים שלהן דוקא בשאין טפולין וסמוכין על שלחן אביהן אבל בסמוכין על שלחן אביהן שלו וכן קאמר בבבלי התם לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש אלא בסמוך על שלחן אביו קטן הוא: