עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryפני משה על תלמוד ירושלמי כתובות

פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות ד:יא:ג

Penei Moshe on Yerushalmi Kesubos 4:11:3 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Ketubot 4:11:3) · פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · free full Hebrew text

Open in the reader →

תמן תנינן. בפרק יש נוחלין תנן האומר איש פלוני ירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה ר' יוחנן בן ברוקה אומר כו':

לא אמר בן ברוקה אלא על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות. דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לבנים מי שירצה אבל בת בין האחים או את בין הבנות לא דאין הבת ראויה לירש במקום הבן ולא האח במקום הבת:

ורבי זעירא בשם רבי יוחנן וכו'. ובפ' יש נוחלין בהאי תלמודא גריס לה הכי רבי שאל לרבי נתן מה טעמא דר"י בן ברוקה רבי זעירא אמר אכן שאילה מה ראו לומר הלכה כר"י בן ברוקה א"ל ולא את הוא ששניתה לנו כן ירתון. כלומר דר"ז אמר לא ששאלו מ"ט דריב"ב אלא כן היתה השאלה מה ראו לומר הלכה והשיב רבי נתן הבבלי לרבי ולא אתה בעצמך שנית לנו במתני' בכתובת בנין דכרין אינון ירתון והאי נמי לבן בין הבנים ומדקאמרת לשון ירושה אלמא כר"י בן ברוקה סבירא לך דיש כח לאב להוריש לבן בין הבנים:

אמר ליה. רבי לרבי נתן יטלון תנית לא שניתי אלא אינון יטלון והוא לשון מתנה ולא משום ירושה:

אתא לגביה. חסרון הניכר הוא כאן וע"כ צריך להגיה וה"ג אתא לגבי בריה אמר ליה לית כאן ירתון אלא יטלון אתא לגביה אבוי אמר ליה קפחתה כו' כלומר שר' נתן בא לפני רבי שמעון ב"ר והשיב לו ג"כ דלא תנן ירתון אלא יטלון וכי הדר אתא ר"ש לגבי אביו אמר ליה קפחתה את נתן הבבלי בתשובה של כלום דודאי לית כאן יטלון אלא ירתון ורבי בעצמו חזר בו שאמר לרבי נתן מתחילה יטלון תנן וטעמא משום דקי"ל בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי ואי ס"ד יטלון תנן והוי לשון מתנה מ"ט לא טרפא ממשעבדי אלא ע"כ ירתון קאמר ולשון ירושה אינו אלא לאחר מיתה ומש"ה לא טרפא ממשעבדי דלא חלה עד לאחר מיתה ויפה הקשה לי רבי נתן. וכה"ג אמרינן בבבלי פ' י"נ דף קל"א אלא דשם גריס רבי אמר בעצמו ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי כו' מטעמא דאמרן:

אכין אמר ליה. כן אמר לו רבי טעות הוא שטעיתי ששניתי לכם מתחילה שאמרתי יטלון דודאי לית כאן יטלון אלא ירתון:

קל הוא בתנאי כתובה. כלומר אפילו תימא ירתון תנן אין ראיה ממשנתינו לר"י בן ברוקה דשאני תנאי כתובה קל הוא שהקילו בה חכמים כמו שמצינו שהקילו בה דברים אחרים כדמפרש ואזיל:

אלא בכתובה. בשטר ואין מזכה אלא למי שהוא בעולם וכאן אפילו בדברים נתחייב ומזכה למי שאינו בעולם שהרי הבנים לא היו בעולם:

ותמיה אנא. מעיקרא איך מדמי רבנן כתובה לירושה והא לא דמי דירושה מד"ת וכתובה מדבריהן ותימר אכן בתמיה דנילף שיכול להוריש ירושה דאורייתא לבן בין הבנים מכתובה שהיא מדבריהם:

אפילו תימר. כלומר ואפ"ת למ"ד בפ"ק כתובה מד"ת לא פליג אלא בכתובה אבל בתנאי כתובה כ"ע מודים שהוא מדבריהן ואין אנו למדין מכאן שיכול לעקור ירושה מן התורה מן הבנים: