פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות ד:א:ו
Penei Moshe on Yerushalmi Kesubos 4:1:6 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Ketubot 4:1:6) · פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →מנן אילין מילייא. מנא לן לחלק כן דילמא זכות שזיכתה לו התורה שלו הוא ואם מת יהא של אחין:
אין בנותיכם לבניכם. זכות בנותיכם אין לבניכם כדמפרש בקנס הכתוב מדבר שלא זכתה התורה אלא לאב ואין מוריש לבניו וכן תני רבי חייא וכו':
קנס אימתי הוא מתחייב. בעלמא קאי אימתי חל חיוב הקנס:
והא תנינן עמדה בדין וכו'. ואי משעה הראשונה מתחייב בקנס אפי' לא עמדה בדין הרי הוא של אב:
מטינתה לההיא דתני ר"ש ב"י. קא נגעת בה במתני' לההיא כו' כלומר בזה צריך אתה לבא לטעמיה דרשב"י דשאני התם דמגזירת הכתוב הוא לחלק בין העמדה בדין או לא כדדריש מקרא ונתן וכו':
ובוגרת יש לה קנס. בתמיה ולדידך דאינו מתחייב בקנס עד שעת העמדה בדין הא השתא בוגרת היא:
תחת אשר עינה לרבות וכו'. הואיל והיתה בת קנס מעיקרא:
ואתיא אילין פלוגוותא כהלין וכו'. כלומר דהאי פלוגתא דפליגי אם חיוב הקנס חל משעה ראשונה או משעת העמדה בדין שייכא האי פלוגתא נמי בהא דתנינן בפ' מרובה גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו משלם תשלומי ד' וה' להיורשים שכבר נתחייב קודם שמת האב וקס"ד דתליא נמי בפלוגתא דרבי יונה ורבי יוסי לרבי יונה אפי' מת האב קודם העמדה בדין משלם שכבר חל עליו החיוב משעת הטביחה ולרבי יוסי דוקא אם מת האב אחר העמדה בדין. מתיב רבי חגיי לרבי יוסי גרסינן על דעתך דתימר בעמידת ב"ד הדבר תלוי. אם כן קשיא אדתני התם בסיפא גנב משל אביו ומת אביו ואחר כך טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד' וה' ולדידך ניתני גנב כו' לא הספיק לעמוד בדין עד שמת אביו משלם תשלומי כפל בלבד ולא ד' וה' דהא לא חל עדיין חיוב הקנס קודם העמדה בדין ואפילו טבח ומכר בחיי אביו משכחת לה דפטור מד' וה':
והן אמר ארבעה וחמשה. כלומר דמשני דשאני התם דבארבעה וחמשה אמרינן ולא דמייא להך דהכא וטעמא דבשלמא התם שייכי האחין בדבר שהקנס יוצא ממנו והיינו הבהמה ובכה"ג אדם מוריש לבניו הקנס אף על פי שלא עמד בדין שהרי הבהמה עצמה מוריש לבניו והילכך לכ"ע לא משכחת לה פטורה אם טבח ומכר בחיי אביו אלא שאם מת האב קודם הטביחה היינו טעמא דפטור דבעינן וטבחו כולו באיסורא וליכא שהרי יש גם לו חלק בה:
ברם הכא כל עמא מודו שהן של עצמה. כלומר אבל הכא הא ע"כ כ"ע מודים שהן שייכי' לעצמה ואין לאחין חלק בהן אלא דזכתה התורה זכיתה לאב ואותו זכות הוא מוריש לבניו והיינו דוקא כשעמדה בדין שאז זכה בהן האב אבל מקודם לא שהרי עיקר הדבר שהקנס יוצא ממנו והיינו הבת אין אדם מוריש לבניו:
לא צורכה דלא למי הוא נותן לעצמה נותן לאביה. דלא כמו אלא ואסוקי מילתא היא כלו' דהכא ודאי איצטריך ושייך שפיר החילוק מתי הוא נותן לעצמה ואין לאחין בהן כלום ומתי הוא נותן לאביה ואם מת הוא לאחין והיינו אם עמדה בדין או לא דמשעמדה בדין כבר זכה בהן האב וממונא הוא להורישו לבניו אבל מקודם לא כדאמרן אבל גבי טביחה לעולם הוא מוריש לבניו אפילו לא עמד בדין ולא שייכא כלל פלוגתייהו להתם כדס"ד מעיקרא: