פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות ג:א:ז

ר' שמעון בן לקיש. פליג וס"ל דחייבי מלקיות שוגגין פטורין ואפילו לא התרו בו פטור מן התשלומין דמאחר שאלו היו מתרין בו לוקה ולא משלם כי לא התרו ביה נמי פטור מתשלומין:

מתני' וכו'. קשיא לר"ל דקתני בשוגג משלם ואלו התרו בו אינו לוקה בתמיה ואפ"ה משלם בשוגג:

פתר לה. ר"ל למתני' כר"מ דס"ל במס' מכות לוקה ומשלם גבי עדים זוממין שהעידוהו שחייב לחבירו ר' זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלם והילכך כי לא שייכא ביה מלקות אינו פטור מתשלומין ומתני' דהאוכל תרומה במזיד אפי' אתרו ביה ולוקה משלם את הקרן:

מתני' דהכא פליגא כו'. ומשני דמוקי לה נמי כר"מ ובדאתרו ביה. מן המוציא שם רע למד ר"מ. לומר דלוקה ומשלם כמו דמצינו במוציא ש"ר דמחייבינא ליה לתרוייהו כדכתיב ויסרו אותו זה מכות וענשו אותו מאה כסף ומיניה גמר ר"מ בכל מקום דלוקה ומשלם:

לחידושו יצא המוציא שם רע. כדמסיק שלא מצינו בכל מקום שיהא אדם מתחייב בדיבורו ואע"ג דעדים זוממין נמי בדיבורייהו מיחייבי מ"מ לא הוי חידוש כולי האי דע"י דיבורם היה נפסד זה המעידין עליו אבל במוציא ש"ר לא איתעביד מעשה בדיבורו אלא ע"י עדים:

הואיל וכן. דחידוש הוא:

אי את למד ממנו דבר אחר. להתחייב בדיבור בשום מקום:

כן אין את למד ממנו לא עונשין ולא מכות גרסינן וכן גרסי' במס' תרומות. וכשם שאין למידין ממנו לדבר אחר כך אין למידין ממנו לא לעונשין ולא למכות דאין למדין ממנו ג"כ שיהא לוקה ומשלם:

לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן מזיד בחלב שוגג בקרבן גרסינן. וכן הוא בתרומות אלא דשם גריס ר' אבהו בשם ר"ש בן לקיש ויש לפרש שם דלטעמייהו דרבנן דמפרש ר"ל פריך:

מזיד בחלב. שהזיד וידע שהוא חלב ושגג בקרבן שלא ידע שחייבין עליו קרבן:

מתרין בו. משום חלב ולוקה ומביא קרבן הואיל ושוגג בקרבן הוא דאלמא דמחייבינן ליה בשתי עונשין:

וכא. וה"נ נימא לוקה ומשלם וקשיא לר' יוחנן מדידיה אדידי':

ומשני ר' בון דכדי רשעתו כתיב. ומינה דרשינן דאין חייב משום שתי רשעיות והיינו דוקא בשני דברים שהן מסורין לב"ד כגון מלקות ותשלומין דבהכי איירי קרא בזה את תופס אחד מהן ולא שתיהן:

יצא דבר שמסור לשמים. יצא קרבן שעונש לשם שמים הוא ולא מסור לב"ד מחייבינן ליה לתרווייהו דלא מיעטיה קרא: