פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות ג:א:ב

גמ' כתיב ולו תהיה לאשה. גבי אונס דמשמע אשה שהיא ראויה לו שהיא כשיר' לו:

וממזרת היא ראויה לו. בתמיה ואמאי יש לה קנס:

הבתולות. כתיב ריבה כאן בתולות הרבה אפילו פסולות והכל במשמע חייבי לאוין וחייבי כריתות:

ומקשה עלה ר"ז אילו הוה כתיב בתולות כמוהריות. ניחא דהוי משמע ריבויא אבתולות ואכסף ישקול דרישא דקרא דרבתה התורה לקנס בבתולות:

לית כתיב אלא כמוהר הבתולות. דאפסקיה קרא בתיבת כמוהר בין כסף ישקול להבתולות:

לא ריבה אותן הכתוב אלא למוהר בלבד. כלומר השתא דכתב רחמנא הכי משמע דהריבוי לא קאי אכסף ישקול ואקנס אלא דה"ק כסף ישקול כפי מוהר והיא כתובה של הבתולות וכהאי דאמר בבבלי פ"ק דף י' מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה וכן דריש הכא לקמן הלכה ה' ובתולות דעלמא קאמר ומנא לן ריבויא לקנס:

ויידא אמרה. ומאיזה מקרא אנו למדין עכשיו:

הדא. מזה המקרא כדתני חזקיה אם מאן וכו':

אפי' מן שמים. שהיא אסורה לו מנין שמשלם קנס:

מאן ימאן מ"מ. וכתיב כסף ישקול רבתה התורה אפילו פסולות לקנס וכולהו במשמע בין ח"ל בין ח"כ:

מעתה. דרבתה התורה אפי' מיאנו מהשמים:

הבא על השפחה יהא לה קנס גרסינן. ומתני' הא קתני דוקא נשתחררה פחותה מבת ג':

לית יכיל. אין אתה יכול לומר כן דתני וכו' שאין לו הויה בה דאין קידושין תופסין בה לאפוקי ח"ל דקידושין תופסין בהן:

התיבון. על זה הרי אחותו והה"ד לשאר חייבי כריתות דחשיב במתני' וקמייתא נקט דאין קידושין תופסין בהן ואפ"ה משלם קנס:

ומשני שנייא היא. חייבי כריתות שיש להן הויה אצל אחר לאפוקי שפחה ארמית דאין לה הויה כלל:

הרי בתו. והה"ד לכל חייבי מיתות דקתני בסיפא ואין משלם קנס:

שנייא היא. התם שמתחייב בנפשו שמיתתו מיתת ב"ד ואינו משלם ממון כדיליף לקמן: