פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות ג:א:יב

ואפילו יסבור רבי שמעון בן לקיש כל מתניתא דרבי מאיר. דאוקי למתני' דהכא ודתרומות הכל כר"מ אכתי קשה קרייה דרבי מאיר בתמיה וכי יכול לתרץ המקרא גם כן אליבא דרבי מאיר דהכתיב איש כי יאכל קדש בשגגה ישלם ולר"ל הא כל חייבי מלקיות אפי' שוגגין פטורין מתשלומין:

חומש קרבן. שאני חומש דלכפרה בא כקרבן ולא משום חיוב תשלומין:

ואפילו תימר חומש קרבן קרן קרבן. בתמיה הא קרן ודאי קנס הוא והרי לר"ל לא שאני ליה בין ממון לקנס דאין משלם אצל מכות מדמוקי מתני' דהכא נמי כרבי מאיר:

אמר רבי יודן בר שלום וכו'. כלומר דמייתי ראיה שהקרן קנס דתנינן תמן פ"ו האוכל תרומה בשוגג אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין והן נעשין כדין תרומה שאם חזר ואכל התשלומין הרי הוא כאוכל תרומה ואילו ממה שאכל היה משלם ניחא הוי דלא היה קנס אבל השתא דמשלם חולין מתוקנין והן שוין יותר מדמי תרומה דנמכרת בזול שאינה נאכלת אלא לכהנים הרי קנס הוא דמשלם יותר ממה שהזיק:

ועוד. ראיה דהתשלומין קנס מהדא דתני אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין כו' יצא. ובבבלי פ' האשה רבה דף צ' גריס אליבא דרבנן התם תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורין:

ולא דמי עצים הוא חייב לו. בתמיה שהרי תרומה טמאה אינה עומדת אלא להסקה ואפ"ה משלם חולין טהורין ש"מ משום קנס הוא:

כמה דאת אמר קרן קנס ודכוותה חומש קנס. מסקנת הקושיא היא דמאי שנא דחשבת לקרן קנס ולחומש קרבן ואמאי לא נימא דחומש ג"כ משום קנס הוא דרבתה התורה לאוכל בשגגה בקנס והדרא קושיא לדוכתה דלא הוי חומש קרבן וקשיא לר"ל היכי מתרץ לה לקרא:

אלא רשב"ל כדעתיה. היינו טעמא דאוכל תרומה בשגגה משלם ממון אע"ג דכל חייבי מלקיות שוגגין פטורין מתשלומין:

כמה דאמר תמן. כמה דאמרי' בהאי תלמודא בריש מכות הכל היו בכלל לא תענה וגו' יצא עד זומם מן הכלל דכתיב ביה ועשיתם לו כאשר זמם וגו':

לא שישלם ממון. כלומר דודאי לזה יצא מן הכלל לגלות ביה דהיכא דמיחייב תרתי ממונא משלם מילקא לא לקי:

וכא. וה"נ הכל היה בכלל וכל זר וגו' בין שוגג בין מזיד דחייב מלקות יצא אוכל בשגגה דכתיב ביה ואיש וגו' שישלם ממון והשתא לק"מ לר"ל דבפירוש רבתה התורה לתשלומין לענין שוגג דאיירי ביה כמו בעדים זוממין בענין דאיירי בהו: