פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות יג:ב:ב
Penei Moshe on Yerushalmi Kesubos 13:2:2 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Ketubot 13:2:2) · פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →גמ' הפורע שטר חוב של חבירו שלא מדעתו תפלוגתא. אם נימא דפלוגתא דחנן ובני כ"ג היא כדפליגי במתני' ולחנן איבד מעותיו ולבני כ"ג חייב לשלם לו:
אמר רבי יוסי. לא היא דבהא אפילו בני כ"ג מודו דאינו חייב לשלם לו דטעמייהו דבני כ"ג תמן במתני' מפני שלא עלתה על דעת שתמות אשתו ברעב ומחויב הוא לפרנסה ולפיכך חייב לשלם:
ברם הכא. בבעל חוב יכול הלוה לומר מפייס הייתי למלוה והוא מחיל לי ומי הרשך לשלם לו:
הגע עצמך דהוה גביה. מלוה משכון ובעל כרחו היה משל' לו:
ומשני מ"מ יכול הוא לומר הייתי מפייס לו שיתן לי גם המשכון לידי:
עד כדון. לא שמענו שהוא פטור אלא בב"ח שאינו דוחק את הלוה לפרוע כדקאמר מפייס הוינא ליה:
ואפילו בבעל חוב שהוא דוחק. אם נימא נמי דאפ"ה אינו משלם לחבירו שפרע בשבילו:
שמעינן מן הדא. דתנן בפ"ד דנדרים המודר הנאה מחבירו פורע לו את חובו ושוקל את שקלו מחצית השקל שחייב כל אחד מישראל בכל שנה לצורך קרבנות ציבור יכול לשקלו בשבילו:
ולא שקל אין ממשכנין אותו. בתמיה דהרי הגזבר יכול למשכן אותו בשביל שקלו וכב"ח דוחק הוא ואפ"ה קתני דרשאי המדיר לשקול את שקלו:
הדא אמרה ואפי' בב"ח שהוא דוחק. פטור מלשלם לחבירו דכמבריח ארי מנכסיו בעלמא הוא דאי לאו הכי הא קא מהני ליה להמודר:
תדע לך שהוא כן. ועוד ראיה ממה דתנינן התם שהמדיר מקריב עליו קיני זבים כו' לא בשלא נתן לתוך ידו כלום כלומר לאו דטעמא משום דהמדיר לא נתן לתוך ידו של המודר כלום והיכא דלא מטי הנאה מהמדיר לידיה דהמודר לאו כלום הוא:
וכא. וה"נ טעמא הוא דהא לא נתן לידו כלום והילכך אפילו בב"ח דוחק פטור מלשלם לחבירו: