פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות יג:א:ד
Penei Moshe on Yerushalmi Kesubos 13:1:4 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:4) · פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →שפסק מזונות לאשה. דקסבר פוסקין מזונות לאשת איש אם הלך בעלה למדה"י:
מה בשוקי. כלומר מה נפקא לן מינה אם היה ביומא דשוקי או לא וקאמר משום דרבי היה מתמיה ע"ז וכדלקמן:
מאן אמר ליה. לר' ישמעאל שלא שילם לה בעלה או שלא הניח לה כשיצא:
עברין ידעין. כלומר והשתא ה"ט דקאמר ביומא דשוקי משום דמצוים עוברים ושבים ויודעין מזה אם שלח לה או הניח לה:
רב בעי מסבר סבר רבי. אם סבר רבי דלית מתניתא מיירי באשת איש אלא באלמנה אמר דהא במתניתא לא פליגי חנן ורבנן אלא בשבועה אבל כ"ע מודו דפוסקין לה מזונות ולרבי דס"ל אין פוסקין מזונות לאשת איש א"כ מתני' לא. מיתוקמא אלא באלמנה והא במתני' סתמא קאמר:
שמואל ור"ל תריהון אמרין באלמנה היא מתני'. כלומר אין ודאי באלמנה מיתוקמא. וכן אמר בבבלי דף ק"ז תרגמ' רבינו שמואל בבבל כששמעו בו שמת:
תני דבית רבי כן. כמו תניא אידך הוא כלומר בבית מדרשו של רבי כן תנו במתני' מי שיצא למדה"י דמשמע מיד שיצא הוא למדה"י ואשתו תובעת מזונות פוסקין לה דס"ל פוסקין מזונות לאשת איש:
הוון. בני הישיבה בעי מימר דמאן דמוקי למתני' באשת איש מפרש דבתחילה ובסוף דקתני שבתחילה נשבעת שלא שילח לה וכלומר אף במקום דליכא למיחש שהניח לה צררי כגון בקטנה דאין דרך למיתפס צררי לקטנה מ"מ נשבעת היא שלא שילח לה ובסוף כשתגבה כתובתה נשבעת שלא הטמינה ושלא הערימה:
ומ"ד באלמנה. ולא שייך שלא שילח לה נשבעת שלא הניח לה ונ"מ באלמנה קטנה דלא שייכא בה להניח א"כ לא צריכה שבועה בתחלה:
אמר שמואל אחוה דרבי ברכיה. דלא היא אלא אלמנה לעולם נשבעת בתחלה שלא מחלה ליתומים על כתובתה דהמוחלת כתובתה אין לה מזונות: