פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות יב:ג:ח

הוה עינוון סגין. עניו גדול היה ואמר כל מה שאומר לי אדם אעשה חוץ מה שעשו זקני בתירה לזקני שסילקו עצמן מן הנשיאות ומינוהו להילל במקומן כדאמרינן בפ"ו דפסחים:

אין סליק. ואם יעלה רב הונח ר"ג לכאן אני מושיבו למעלה ממני שהוא מיהודה ואני מן בנימין הוא מן הזכרים כלומר שרבי היה ג"כ מיהודה אלא שרב הונא היה מזכרים מיהודה ורבי מנקיבות ומצד אביו מבנימין הי' וחשוב הוא ביחוס ממנו:

נתכרכמו פניו של רבי. שחישב שר' חייא אמר לו שיקיים דיבורו ולנסותו הוא בא:

ארונו הוא. שבא שמת רב הונא:

פוק חמי. צא וראה מי קורא מבחוץ:

וידע דהוא כעיס עלוי. שכוונתו היה שיצא מלפניו על שביישו ורצה לנסותו:

עבד. ר' חייא ונהג עצמו בנזיפה ולא נכנס אצלו שלשים יום כדאמר באלו מגלחין נזיפת הנשיא ל' יום:

כל אינון. שלשים יום יליף רב מיני' דר"ח כל הכללים שבתורה:

בסוף הי"ג שבים דלעיל ושלשים יום אח"כ:

חמי לי. הראני והראהו ונתן אצבעו עליו ונתרפא ואע"ג דהמעשה דלעיל גרמה הרפואה אפשר דהא והא גרמא ליה ומפני כבודו של ר' חייא לא נתרפא עד לאחר ל' יום:

אי לכם. מי יגן עליכם עכשיו:

שרי ר'. התחיל רבי לנהוג כבוד בר"ח שהבין שאליהו בא בדמותו לכבודו:

לבית וועדא. לבית המדרש:

הוה מתני. היה מספרי שבחו של ר"ח לפני ר' ישמעאל בר' יוסי ופעם אחד ראהו בתוך המרחץ ולא נכנע לקום לפני ר' ישמעאל בר"י ולהדרו ובבית המרחץ שעומדים שם לבושי' היה דאיכא מקום הידור:

אהנו. זהו שאתה מספר בשבחו א"ל ומה עשה וסיפר לו ושאל ר' לר"ח מה טעם עשה כן:

ייתי. יבא עלי אם רחצתי עצמי ולא ידעתי ג"כ מרחיצה מחמת טרדות מחשבותיי שבאותו שעה מסתכל הייתי לעיין באגדת ספר תילים:

מן. אותו שעה מסר לו רבי שני תלמידים שיהיו מהלכין עמו שלא יסתכן מחמת טרדת המחשבה: