פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות יא:ד:ב

גמ' ניחא שוה מנה במאתים. שנתקבלה כתובתה:

או שוה מאתים במנה. אמאי נתקבלה כתובתה והלא לא נתקבלה אלא מנה:

ומשני מכל מקום הרי מפסידה את היתומים במנה. וההפסד עליה דהוה לה שלא תמכור בפחות:

ופריך בשוה מנה במאתים אין סופו לחזור משום מקח טעות. בתמיה והיאך שייך נתקבלה כתובתה:

תיפתר שהוקיר המקח. ועמד עכשיו על מאתים ולא יחזור הלוקח:

ר' אבין אמר הדא מסייעא לר"ל. בלאו הכי לק"מ כדר"ל דאמר אין למקח הוניי' לעולם כלומר למקח קרקעות דאין אונאה לקרקעות:

ור"י אמר אם היה המקח מופלג. שהגיעה האונא' עד כדי דמי שוויי' יש לו אונאה:

מתני' פליגא על ר"י. דקתני התם אין אונאה לקרקעות:

פתר לה בלבד בדבר שאינו מופלג. אין להם אונאה:

פדה הקדש שוה מאתים במנה גרסי':

רבי יוחנן אמר אינו פדוי. משום דהוי מופלג:

מתני'. ברייתא פליגא על ר"י דקתני טלית זה תחת חמור זה של קדשי בדק הבית אע"פ שדמי טלית אינם שוין לדמי החמור יצא לחולין אלמא דפדוי:

וסיפא דברייתא פליגא על ר"ל. דקתני וצריך לעשות דמים שצריך להוסיף דמים עד כדי דמי שוויו וש"מ דאינו פדוי:

כל גרמא אמרה. כל עצמן אומרים והכל מודים בזה שצריך לעשות דמים ואפילו לר"ל עכ"פ מדבריהן צריך לעשות דמים כדתנן בפ' ה' דתמורה אם אמר זו מחוללת על זו לא אמר כלום שאין קרבן תמים מתחלל וצריך לעשות דמים אם אין זו של חולין יפה כשל הקדש מוסיף עליה מעות עד כדי דמי הקדש ולא פליגי אלא אם יצא לחולין דבר תורה ואם מועלין בה:

ר"י אומר מביא קרבן מעילה. דמד"ת לא יצא לחולין הואיל והוי דבר מופלג ולר"ל מן התורה פדוי ואינו מביא קרבן מעילה וצריך לעשות דמים מדבריהן: