פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות יא:א:ה

אל תקברוני. מנכסיי שומעין לו ונקבר מן הצדקה:

וכי עלת על דעתך. שיניח ליורשיו נכסים שיהיו מתפרנסין משלו והוא נקבר מן הצדקה בתמיה אלא אין שומעין לו דלאו כל כמיני' שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור וכן מסיק לרב מתנה בבבלי פ' נערה דף מ"ח:

יורשי' היורשין כתובתה חייבין בקבורתה. וה"נ יורשיו יהו חייבין וקשיא לרב:

פתר לה. רב למתני' בשירשו קרקע ולפיכך חייבין בקבורתה והא דאמר רב בשלא הניח אלא מטלטלין והילכך זכו בהן היורשין:

כהדא דתני. קושיא היא דהא תני בתוספתא והבאתי' בריש פירקין דלעיל והכי איתא התם מי שמת והניח נכסים ומטלטלין ויצאה עליו כתובת אשה ובעל חוב כל הקודם בהן זכה והוא נקבר מן הצדקה:

מפני שקדם ותפס. וטעמ' שקדם ותפס הא לאו הכי מוציאין מידן לקבורה וקשי' לרב דהא קתני נמי מטלטלין:

פתר לה. להבריית' דמיירי באומר קברוני מנכסיי:

כהדא. והא אכתי קשי' מן הדא דאמר ר' יוסי בשם רבנן דאפי' לא אמר קברוני מוציאין מידן ואע"פ שקדמו ותפסו ומשני התם בשתפסו קרקע שהחזיקו בקרקע והילכך מוציאין מידן ואפי' לא אמר קברוני והאי ברייתא דלעיל מיירי באומר קברוני והילכך במטלטלי אם לא תפסו מוציאין מהן לקבורה ואם תפסו אין מוציאין מידם והא דרב באומר אל תקברוני והילכך אפי' לא תפסו אין מוציאין אלא נקבר מן הצדקה:

והא דאת אמר כו'. אסוקי מילתא היא הא דאמרינן בשלא אמר קברוני דוקא בשתפס קרקע מוציאין אבל תפסו מטלטלין אין מוציאין היינו דוקא במלוה בעדים אם הב"ח שתפס לא היה אלא מלוה ע"פ אבל אם היה מלוה בשטר אפי' תפס מטלטלין אין מוציאין מידו:

דאמר ר' אבא. אדלעיל קאי דטעמא אם אמר אל תקברוני שומעין לו דאמר ר' אבא עשו דברי שכ"מ כבריא שכתב ונתן דקי"ל דברי שכ"מ ככתובין ומסורין דמו:

והוא שמת מאותו חולי. דוקא אם מת מאותו חולי שצוה הא הבריא אפי' אח"כ מת לא כדאמרי' בפ' מי שמת דמתנת שכ"מ אם עמד חוזר אבל אם לא הבריא אפי' ניתק מחולי לחולי ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת מתנתו קיימת כדאמרינן בגיטין פ' מי שאחזו:

ובמסיים. ודוקא באומר דבר מסויים שאמר תנו שדה פ' לפלוני:

אמר תנו חצי וכו' גרסי'. בעיא היא אם סגי בהא דאמר תנו חצי שדה פ' והוי דבר מסויים או עד שיאמר חצייה וכו' כלומר עד שיסיים לו גם חצי:

שרפוני. עשו עלי שריפה או עבדו עלי עבודה פלונית ותנו חצי שדה לפלוני מהו אם אמרינן דהוי כתולה מתנתו בדבר אם יקיימו וה התנאי נותנין ואם לאו אין נותנין או דילמא דכה"ג לא הוי כתולה בדבר דלא שייכא מתנה לפלוני בדבר זה אלא כמצוה שני דברים הוא עשו עלי שרפה וגם תתנו ואע"פ שאין שורפין נותנין ולא איפשיטא:

שכיב מרע שאמר יזונו בנותיי. מנכסיי מהו ומתמה הש"ס בלא כך אין בנותיו ניזונות הא מתנאי כתובה הוא:

לא צריכא דלא וכו'. לא צריכא הא דקא מיבעיא לן אלא מהו שיזונו אף מן המשועבדין משום דקי"ל אין מוציאין למזון האשה והבנות מן המשועבדין ואם אמרינן מכח צוואתו ייפה כחן שיזונו אף מן המשועבדין:

ומהו שיזונו מן המטלטלין. דקי"ל מדינא דגמרא אין הכתובה ולא תנאי כתובה נגבית מן המטלטלין ומהו דנימא שייפה כחן שיזונו אף מהמטלטלין:

לנוי. שם מקום והיה שם ר' יוסי:

אותיותיו. שטרותיו לפלוני דבבריא קי"ל דאין שטרות נקנין אלא בכתיבה ומסירה ובשכ"מ מהו אם אמרינן נמי לענין זה דברי שכ"מ ככתובין ומסורין הן:

אין שכ"מ מזכה אלא בדברים שהן נקנין. בבריא או בשטר או במשיכה לאפוקי אלו שטרות שהן נקנין במשיכה ובשטר דוקא. אבל בבבלי פ' מי שמת דף קנ"א קאמר התם גבי מלוגא דשטרי דבשכ"מ אע"פ שלא ימשך קנה:

כהדא דתני. בתוספתא ומייתי לה בבבלי פ' המוכר את הספינה דף ע"ו: