פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות י:ו:ב

גמ' הדא אמרה. ממתני' דאמרי' דהמאוחר טורף מתחלה אע"פ שיחזור המוקדם עליו ויטרוף ממנו ש"מ מי שלוה משני בני אדם ובא ב"ח השני ואמר לו תתפשר עמי להגבות חובי:

א"ל. ואם אומר לו הלוה ולא סוף שיבא הראשון ויטרוף ממך יכול הוא לומר תתפשר עמי ומה בכך ואם יבא המוקדם לטרוף ממני יטרוף:

פישר מן השני. מילתא באפי נפשה היא כלומר אם נתפשר הלוה עם הב"ח מאותר ונתן לו מעות חזקה כו' כלומר זה בודאי הוא שהראשון חוזר על הלוה וטורף ממנו הקרקע:

פישר מן הראשון. אם נתפשר עם הראשון מהו אם יכול הב"ח מאוחר לחזור על הלוה או דילמא דהוי כמו שקנה קרקע אחר שלוה ממנו דחשבינן לה כאלו הגבה לראשון והדר זבנה מיניה ואין המאוחר טורף ממנו:

פישר פישר. כלומר אם נתפשר עם הראשון אין ב"ח האחרון יכול לחזור ולטרוף ממנו:

ולא כתב דאיקני. בתמיה והלא כתב להשני ששיעבד לו כל הנכסים שיקנה אח"כ ולא יהא אלא כאלו הגבה לראשון וחזר וקנה ממנו מ"מ משועבד הוא להשני:

ומשני לא אתייא אלא ביורש. שלא היה חוב שלו אלא מחמא חוב אביו וכיון דחשבינן כאלו הגבה לראשון והדר זבנה מיניה הוי ליה נכסי דקנו יתמי ולא משתעבדי לב"ח:

רבי חנינא. אמר אפילו בב"ח מיתוקמא וכגון שלא כתב להשני דאיקני או דשווי' ניהלי' אפותיקי להראשון שאמר לו אל יהא לך פירעון אלא מזה ולפיכך אין השני יכול לטרוף מזה שלא נשתעבד לו מעולם:

אתייא כמ"ד לכתובה אבל לא לתניין. מתני' דאמרה דמהנה בכותבת ללוקח דין ודברים אין לי עמך כמ"ד לכתובה היא גובה מן המשועבדים אבל לא לתנאי כתובה והיא כתובת בנין דכרין וכן היא פלוגתא בבבלי ריש פרק אע"פ אם כתובת בנין דכרין נגבית מן המשועבדים ומסיק התם כהאי מ"ד:

ברם כמ"ד בין לכתובה וכו'. דגם לכתובת בנין דכרין טורפין מן המשועבדים הא חזירה כלומר הרי בלאו הכי חוזרת מן הלוקח שכתבה לו דלא מהני מה שסילקה עצמה לגבייהו דבנין דכרין:

סליק פירקא בס"ד