פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות א:ד:ה

טענת בתולים. להפסידה כתובתה:

עד שלשים יום. יכול הוא לטעון ולומר לא בעלתי עד עכשיו:

מיד. כדמפרש ואזיל פלוגתייהו:

אם בשבעל. כלו' דידעינן שבעל:

מיד. היה לו לטעון ומ"ט דרבי מאיר דאמר עד שלשים יום:

אם בשלא בעל. דידעינן שלא נסתרה עמו:

אפי' וכו'. לעולם יהא יכול לטעון לאחר שיבעול ומ"ט דרבנן:

בסתם. שנסתרה עמו ולא ידעינן אם בעל דר"מ ס"ל כל ל' יום נאמן לומר לא בעלתי שחזקה אדם מעמיד עצמו שלשים יום מלבעול:

על דר"מ. לדברי ר"מ אם אדם נאמן נמי לענין זה לומר לא בעלתי עד שלשים יום כדי לפסול את בנו שילדה לו בתוך שבעה חדשים מיום הנשואין ולעשותו שתוקי דהא לא ידעינן אבוה מנו או דילמא שאני התם לענין טענת בתולים דממונא הוא ונאמן הוא להפסידה ולהחזיק הממון שבידו אבל לעשות את הולד שתוקי לא:

נשמעינה. לזה מן הדא דרבי לעזר לקמיה:

היבמ' שאמרה בתוך שלשים יום. שכנסה היבם:

לא נבעלתי. ליבם והוא אומר בעלתיך ודייך בגט:

כופין אותו שיחלוץ לה. כדמוקי לה ביבמות פי"ג כגון שהגט יוצא מתחת ידה ונפסלה עליו ולפיכך אין אומרים לו לייבם וחליצה מיהא בעיא למשרייה לעלמא:

דר"מ היא. מתני' כרבי מאיר אתייא דס"ל אדם. מעמיד את עצמו שלשים יום ולפיכך בתוך שלשים היא נאמנת:

ואמר רבי לעזר. עלה לא שנו דנאמנת אליבא דר"מ אלא אצלה דשווי' נפשה חתיכא דאיסורא:

אבל אצל צרתה אינה נאמנת. שתאסור הצרה לשוק משום דעדיין לא פקעה זיקתה אלא דלענין הצרה אמרינן חזקה דמיד הוא בעל:

כמה דתימר תמן. השתא הוא פשיט לה דכמו דאמרינן התם דאצל הצרה לא כל הימנה לחוב לה ולפוסלה לשוק ואע"ג דלר"מ איכא למימר אדם מעמיד את עצמו:

וכא. והכא נמי לענין לפסול את בנו מודה ר"מ דאינו נאמן דלא כל הימנו לחוב לבנו ולא אמר ר"מ הכא דנאמן אלא לעצמו: