פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות א:ג:ה

מקשי. על הא דתני רבי חלפתא דאפי' לכ"ג כשירה וכי מה בינה לבין הנבעל' באצבע שמיעכה בתוליה באצבע:

שמא אינה פסולה לכהונה. גדולה הא לאו בתולה היא ולא יהא ביאת קטן או בהמה חשיבא כנבעלת באצבע:

תיפתר שבא עליה. קטן או בהמה שלא כדרכה ולפיכך אינה פוסלה לכ"ג:

בעא. רצה רבי חגיי לחזור בו ממה שפירש דשלא כדרכה מיירי מטעמא דמפרש לקמיה וא"ל רבי אבא לא תחזור בך דרבי אבא לא ס"ל להאי דרשה דלקמיה דעל שלא כדרכה קאי אלא כר"מ ס"ל דאמר בפרק הבא על יבמתו דלמעט בוגרת אתיא כדדריש בבבלי שם אליביה בתולה אפי' מקצת בתולים משמע בתוליה עד דאיכא כל הבתולים בבתוליה דוקא כדרכה אבל שלא כדרכה אינה פסולה לכ"ג:

מן הדין. מטעם זה המקרא חזר בו דכתיב בבתוליה יקח רבתה התורה עד שתהא בתולה משני צדדים ואם ביאת קטן ובהמה פוסלה בכדרכה פוסלה נמי שלא כדרכה דלאו בתולה מיקריא:

ודכוותה. איידי דאיירי בבתולה משני צדדים מייתי לדרשה דהאי קרא כלומר דמצינו דהקפידה התורה אשלא כדרכה:

בתולה. גבי רבקה כתיב ואיש לא ידעה מיותר הוא אלא בתולה מכדרכה ואיש לא ידעה אפי' שלא כדרכה:

אפי' בידיה לא תבע בה. שום אדם מעולם כלומר בדרך שחוק ובקלות ראש כדרך הנכרים לא הקלו ראש בה ע"ש שנאמר כי לא ינוח וגו':

מה עבד לה רבי חגיי. לההיא ברייתא דר' חלפתא עד שלא יחזור בו ומוקילה בשלא כדרכה והא קרא דבבתוליה קשיתיה והיאך ס"ד להכשיר בשלא כדרכה:

פתר לה בהערייה. כלומר האי שלא כדרכה דהוי מוקי לה רבי חגיי להאי ברייתא לאו בביאה ממש שלא כדרכה אלא בהעראה דהוי ס"ד לחלק בשלא כדרכה בין העראה לגמר ביאה והיינו בקטן או בהמה דס"ל לאו הערייה היא וחזר בו דמאחר דמרבינן שלא כדרכה דשוה לכדרכה הה"ד בהעראה דלא חלק בין ביאה לביאה וכמו בהעראה כדרכה פסולה לכ"ג כן נמי בשלא כדרכה. א"נ י"ל דמקשי מה עבד לה רבי חגי עד שלא יחזור בו אלאחר חזרה וכולה בלשון תמיה היא וה"פ מה עבד לה רבי חגיי בהך ברייתא דרבי חלפתא. עד שלא יחזור בו בתמיה כלומר דעל כרחו הוא שלא יחזור בו מהאי אוקמתא דאל"כ במאי מיתפרשא הא דקאמר דכשרה לכהן גדול וע"ז משני דפתר לה בהערייה דס"ל דהעראת קטן ובהמה לאו העראה היא ואינה כלום לפוסלה לכ"ג. ועיקר. והשתא שייכא שפיר הא דבתרה:

ולמה לית רבי יוסי פתר ליה בערייה גרסינן. כלומר דחזינן לרבי יוסי דמיבעיא ליה לקמן אם העראת בהמה העראה הויא ולמה לא פשט ליה מהך ברייתא דלאו העראה מיקריא לענין לפסול לכהן גדול והה"ד לענין חיוב מיתה דמאי שנא:

א"ר מנא דהיא צריכה ליה. כלומר מאי קושיא לרבי יוסי ספוקי מספקא ליה ולרבי חגיי מיפשט פשיטא ליה ורבי יוסי מוקי להאי ברייתא דר' חלפתא בשלא כדרכה וכרבי אבא ס"ל כדלעיל:

המערה בזכור מהו. דאנן גמרינן העראה מהיקישא דרבי יונה כדאמרינן ביבמות שם דהוקשו כל העריות לנדה וכתיב את מקורה הערה והנהו לא שייכא בהו מקור והילכך בעי אם העראה כביאה חשיבא בהו:

הערייה בבהמה. אם הערה את הבהמה או הבהמה הערה את האשה מהו אם חשיבה כביאה או לא משום דאין דרך ביאה בכך:

כד שמע רבי ירמיה הדא דרבי חגיי. אוקמתא זו האחרונה שפתר לה בהעראה:

אמר לא על הדא הוה רבי אמי מקשי. בתמיה כלומר דעדיין קושית רבי אמי במקומה עומדת שהרי בהעראה הוא משיר בתוליה והדרא קושיא לדוכתה מה בין זו לבין הנבעלת באצבע. הדין הוא פירושא דהך מילתא: