פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ט:ט:ג

ישראל שעישו במעשה עכו"ם. כלומר ע"י עכו"ם מתחילה שהם אנסוהו וציוו לישראל לכופו פסול:

ובאומר. כלומר אפילו באומר איני זן ומפרנס אותה שכדין הוא לכופו להוציא כדאמרי' בפרק המדיר אפילו הכי פסול הואיל ומתחילה ע"י עכו"ם הוא:

ועכו"ם שעישו במעשה ישראל. ע"י ישראל מתחילה שהן אנסוהו וציוו לעכו"ם לכופו כשר:

אפילו אינו זן ומפרנס. כלומר דלא מיתכשרא בעכו"ם שלא ע"פ ישראל אף על פי שהוא כדין:

מתני' אמרה כן. ממתניתין נמי שמענו דמתכשר בעכו"ם על פי ישראל ודוקא בכה"ג שהישראל מצווין לעכו"ם לכופו דקתני ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרים לך:

ר"י. מספקא ליה בהא דרבי חייה בר אשי ובעי מלפני ר' אבהו וכופין אם כופין להוציא בכה"ג:

ואדיין אית לי'. ועדיין את צריך למיבעי להאי בתמיה:

אם מפני ריח רע כופין. כדחשיב בפ' המדיר ואלו שכופין להוציא בעל פוליפוס כו' מפני חיי נפש לא כל שכן שכופין:

אתא רבי חזקיה. וקאמר בהדיא הכי משמיה דרבי יוחנן: