פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ט:ח:ה

גרסי' הכא כיני כו' ולא כתב עד כשר והדר גרסי' אמר ר' אלעזר כו' דשייך עלה ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות בטעות:

כיני מתני' כתב סופר ועד כשר. כלו' כן אנו מפרשים להמתני' דדוקא כתב קאמר ואשמועי' דבכתב סופר ועד אחד נמי כשר:

איש פלוני כו'. כלומר הא דקתני במתניתין איש פלוני עד לאו דוקא אלא אע"ג דלא כתב עד והא דקתני בסיפא ולא כתב עד כשר אכולהו קאי:

אמר רבי אלעזר ד"ה היא. כלו' רבי אלעזר פליג על הא דקאמר דאיש פלוני כשר אע"פ שלא כתב עד משום דמוקמי' למתניתין כדברי הכל והיינו למאי דפליגי רבי יהודה וחכמים בפרקין גבי גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם רבי יהודה אומר ודן די יהוי כו' דס"ל לרבי יהודה דידים מוכיחות בעינן והכא נמי אם כתב איש פלוני ולא כתב עד אינו מוכיח דלשם עדות נתכוין והילכך דוקא אם כתב נמי עד דבהא ד"ה מודים בה וניחא לן למוקמי מתני' כד"ה:

דרבי יהודה היא. השתא קס"ד דה"ק רבי יוחנן לרבי יהודה דוקא הוא דתנינן עד אבל לרבנן אע"פ שלא כתב עד:

לא בעית מדעתו דרבי יוחנן פליג. כלומר לא תילף מדברי רבי יוחנן דקאמר דרבי יהודה הוא דפליג בהא משום דסבירא לן כחכמים וא"כ הכא אפילו בלא עד כשר אלא בשיטתו השיבהו לרבי אלעזר למאי דאמר דד"ה היא וקאמר ליה לדידך דמדמית ליה לפלוגתא דר"י ורבנן לא אתיא אלא כרבי יהודה אבל באמת הכא אליבא דכ"ע אתיא ועד שיכתוב עד דאי לאו הכי אינו ניכר כלל שלשם עדות נתכוין ולא דמי להתם דכיון שכתב הרי את מותרת שפיר מוכיח דגיטא הוי לרבנן:

לאו רבו דאמר בשם רבי זעירא מכיון שאינו מצוי לזויג ולא זיוג. כלומר דהש"ס מתמה על דברי רבי יוסי דקס"ד דלדידיה אפילו כתב איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד נמי פסול דאפילו בכה"ג בעינן שיהא מוכיח דלשם עדות נתכוין ואע"ג דטרח לכתוב שמו ושם אביו לא אמרינן דמשום הכי כתב נמי שם אביו כדי שידעו מי הוא לקיים חתימתו אלא דחשיב בדעתיה הרי כמה יוסף בן שמעון איכא בשוקא ויכולני לומר לא אני הוא שחתמתי אלא אחר הוא. והיינו דמקשי עליה. לאו רבו. רבי ירמיה רבי' דרבי יוסי כדאמרינן בפ' כל הגט הלכה ב' רבי יוסי שאל לרבי ירמיה הגע עצמך שזיווג גבי שני יוסף בן שמעון כלומר אם חיישינן שמא גט זה הוא מאחר ששמו כשמו כדפרישית התם והשיב לו שם רבי ירמיה בשם רבי זעירא מכיון שאינו מצוי לזויג דלא שכיח שיהא שמו ושם אביו כשמו ולא זיווג כלומר דלא חיישינן להא שמא זיווג וה"נ לא חיישינן לזה ולומר דדעתו הוא שיאמר אחר ששמו ושם אביו כן הוא שחתם דאינו מצוי כל כך אלא ודאי אמרינן מדטרח לכתוב גם שם אביו לעדות נתכוין שידעו מי הוא ואף על גב דלא כתב עד כשר:

אפילו כתב אינו. לשון יונית הוא אם רוצין לומר אחד אומרים אינו או לאיזה סימן אומרים כן וכלומר אפילו לא כתב אלא סימן בעלמא כשר:

כתב אל"ף. לסימן שמו:

ורב חסדא סמ"ך ושמואל כתב חרותא. צייר ענף של דקל לסימן והיו הכל יודעין שזה לסימן שמו: