פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ט:ז:ב

גמ' הרחיק את העדים מן הכתב. בעלמא קאי כדגריס לה בפ' גט פשוט ומייתי לה הכא משום דלקמן:

פסול. משום דחיישינן דילמא מזייף וכתב מאי דבעי בריוח שבין השטר לעדים:

פחות מכאן כשר. דבשיטה אחת אין חשש דהא אין למדין משיטה אחרונה ולקמן מסיק לה דאפי' בשיטה ומחצה כשר:

חלק מקום ב' שיטין לענין אחר. כלומר אע"פ שלא הניח המקום חלק אלא שכתב בין שטר לעדים ענין אחר שלא מענין השטר:

אפי' כל שהוא. כלומר אפי' אין ענין האחר ממלא כל הב' שיטין אלא כל שהוא מהן. א"נ אפי' כל מקום שהוא אפי' בתוך השטר וכן משמע לעיל בפ' כל הגט:

מתניתא אמרה כן. דלאו דוקא שיש כאן חלק בין כתב לעדים אלא אפי' כתב עליו ענין אחר פסול דקתני עד אחד עברי כו' וכדפרישי' במתני' שהעברי חתום על הראשון והיוני על השני ונמצא שם אביו של העברי מפסיק בין הגט השני לעד היוני וכן שם אביו של היוני מפסיק לעברי השני:

ועברי גבי יוני לא בענין אחר הוא. דודאי כענין אחר מיקרי וכהפסק בין הכתב להעדים ומשום האי טעמא שניהן פסולין כר' שמעון בר בא:

התחיל בסוף שתים. אהרחיק ב' שיטין קאמר דדוקא ב' שיטין שלמות פסול אבל אם התחיל לחתום בסוף שיטה השניה כשר והא דקאמר וגמר בסוף ארבע לאו דוקא דאגמר לא קפדינן וכל היכא דבעי ליגמר אלא שהתחלה צריך להיות קודם ב' שיטין שלמות מן השטר:

כדי שיהו נקרין עמו. כלומר שצריך להיותם סמוכין לכתב כדי שיהו נקרין כשאר השטר ולא יהא שום הרחקה והפסק ביניהן לשטר ופליג אברייתא דלעיל:

מלא שיטה. אחת כשר:

מלא חתימת יד העדים. כפי חתימת ב' עדים:

באיזה כתב משערין. חלק ב' שיטין שאמרנו:

מלא חתימת ידי עדים. כלומר כפי כתב העדים משערין ולקולא שכתיבת העדים יותר גסה מכתב הסופר וטעמא שכל המזייף אינו הולך אצל הסופר:

כדי לך ולך. ב' שיטין שאמרו משערין הן ואוירן וכדי לך לך זה ע"ג זה שאם יהיו בב' שיטין זה בעליונה וזה בתחתונה צריך שלא יגע למ"ד של התתתון בך' העליון והיינו ב' שיטין וד' אוירין:

חתימת יוסי בן ינאי כחתימת שאול בן ברוך. כלו' אם אין בחתימתן לא למ"ד ולא ך' אם משערין כמו שאלו היה שם כמו שאול בן ברוך:

לכן צריכה. ודאי שכן הוא ולהכי צריכ' לאשמועינן דלעולם משערין באוירין אלו אע"פ שאין כאן בחתימתן לא למ"ד ולא ך':