פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ט:ו:ב

גמ' ושואל אני. אם כתב שאילת שלום אחר הגט והעדים מלמטה חזקה על הכל חתום דוי"ו ושואל אני מוסיף על ענין ראשון הוא וחתימת העדים גם על הגט קאי וכשר:

שואל אני. בלא וי"ו ענין בפני עצמו הוא ומפסיק ולא חתמו אלא על שאילת שלום ולא על הגט ופסול:

אפי' אמר שואל אני. אפי' נכתב בלא וי"ו אמרינן על הכל חתמו והגט כשר:

איזהו כללו של ר' יוחנן. השתא מפרש למתני' אליבא דפלוגתייהו דלרבי יוחנן כלל דקתני שכתב איש פלוני מגרש את פלונית ופלוני לפ' דאע"ג שהזכיר שם כל איש ואשה יחד לכל אחד אפ"ה כלל הוי משום דכתב ופ' לפ' בוי"ו והוי מוסיף על ענין הראשון כמו דאמר בשאילת שלום:

כללו של ריש לקיש. דוקא אם כתב אנו פ' ופ' מגרשין לפ' ולפ' שכלל כל האנשים יחד והנשים יחד אבל אם הזכיר שם כל איש ואשה ביחד לאו כללא הוא דמיחשב כל גט וגט בפני עצמו ונמצא גט האחרון מפסיק בעדות ואין העדים מעידין אלא עליו ור"ל נמי לטעמיה אזיל דס"ל דאין חילוק בשאילת שלום אם כתב בוי"ו או לא דהוי"ו לא מעלה ולא מוריד:

מודה ר' יוחנן שאם הזכיר גירושין לכל אחת. שכתב איש פלוני מגרש פלונית ופ' מגרש לפ' דהוי כל אחד גט בפני עצמו וצריך להשלים הטופס ולחתום עדים אחר כל גט וגט:

חייליה דר' יוחנן. ראיה לדבריו שכל זמן שלא הזכיר גירושין לכל אחת הוי כלל:

מן הדא. דתנינן בנדרים קונם שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן כל אחד ואחד נדר בפני עצמו הוא וצריכין פתח לכל אחד ואחד אבל אם לא הזכיר קרבן לכל אחד כנדר אחד הוי וא"צ אלא פתח א' לכלן דנדר שהותר מקצתו הותר כלו וה"נ כן:

מתני'. דהכא נמי מסייע לר' יוחנן דקתני היה כתוב טופס לכל אחת איני כשר אלא את שהעדים נקרין עמו דמשמע בכי הא הוא דהוי פרטא אבל אם לא היה כתוב טופס לכל אחת אלא שהשלים הטופס אחר שכלל כל השמות אע"פ שהזכיר שם כל איש ואשה ביחד כללא הוי וכלן כשרין:

פרטו של ר"מ כללו של ר' יהודה. פלוגתא דרבי מאיר ור"י בפ' שבועת הפקדון גבי תן לי חיטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין חייב על כל א' וא' רבי מאיר אומר אפילו אמר חיטה ושעורה וכוסמת חייב על כל א' וא' ובברייתא מפורש יותר פלוגתייהו כדהובאה בבבלי שם דף ל"ח גבי היו חמשה תובעין אותו פקדון ת"ר כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כל א' וא' דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר שבועה לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל א' וא' ומפרש שמואל דכללו של ר"מ הוא פרטו של ר' יהודה מה ששמע ר' יהודה שהיה ר"מ עושה אותו כלל והיינו ולא לך ולא לך בוי"ו וס"ל דאינו חייב אלא אחת בזה פליג רבי יהודה ועושה אותו פרט וחייב על כל א' וא' וממילא שמעינן דפרטו של ר"מ והיינו לא לך לא לך דאי לא מאי הוי תו פרטא לר"מ זהו כללו של ר' יהודה והכי קאמר ולא לך חייב על כל א' אבל לא לך אינו חייב אלא אחת:

מיליהון דרבנין אמרין. מדברי רבי יוחנן שאמר בשם רבי ינאי אנו למדין דלא ס"ל כשמואל אליבא דר' יהודה דהא אמרי לעיל אם כתב שואל אני בשלום בלא וי"ו לא חתם אלא על שאילת שלום:

אם אומר את. ואי ס"ד כשמואל דפרטו של ר"מ היינו לא לך לא לך בלא וי"ו כללו של ר' יהודה הוי ח"כ קשיא כמו דמשוי התם ר' יהודה לא לך לא לך לכללא דאמרי' שבועה אכלן קאי ולא אכל חד וחד הכי נמי נימא אפי' שואל אני בלא וי"ו דחזקה על הכל חתמו אלא ע"כ ר' ינאי ור' יוחנן דאזלי מילתייהו אליבא דר' יהודה ס"ל דר' יהודה לא משוי כללא בלא לך לא לך אלא דוקא דאמר שבועה שאין לכלכם בידי הוא דהוי כללא:

מאי כדון. כלומר ומהיכא שמעי' להו לר' ינאי ור' יוחנן דלא כשמואל:

מתני' אמרה כן. ממתני' שמענו דלא כדמפרש שמואל דאמר פרטו של ר' יהודה דהיינו ולא לך ולא לך דקאמר התם חייב על כל א' וא' זהו כללו של ר"מ וא"כ לר"מ בהא אינו חייב אלא אחת והא תני התם ר"מ אומר אפי' אמר חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ולא שייך לומר אפי' אא"כ מודה הוא בקמייתא לרבי יהודה וס"ל גם בחטין ושעורין וכוסמין כדקתני התם ברישא והיינו נמי כולא לך ולא לך דחייב על כל אחת ואחת אלמא דאין זה כללו של ר"מ אלא אליביה נמי פרטא הוי כמו אליבא דרבי יהודה ולקמיה מפרש במאי פליגי:

מאי כדון. ובמה פליגי רבי מאיר ורבי יהודה:

אמר רבי חנינה. בהא פליגי דלרבי מאיר בין אמר חטין ושעורין וכוסמין בין אמר חטה ושעורה וכוסמת כלל ופרט הוא כלומר כלל שיש עמו פרט דמפני שאמר בוי"ו נעשה מהכלל פרט וקאי שבועה על כל אחת ואחת וכן אם אמר חטה ושעורה וכוסמ' דס"ל לר"מ דמין חטה ומין שעורה קאמר:

ה"ג ע"ד דרבי יהודה אם אמר חטה ושעורה וכוסמת כלל שאין בו פרט. דרבי יהודה לא פליג אלא בחטה ושעורה וכוסמת דלא מחשיב לכל אחד למין בפני עצמו אבל בחטין ושעורין וכוסמין על כרחך דלא פליג כדקתני התם במתני' וכדמוכח מברייתא דקאמר לרבי יהודה ולא לך ולא לך חייב על כל א' וא':