פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ח:ג:ט

מתניתא. דקתני כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת בגג שיש לו מעקה עסקינן והוא שירד הגט לאויר המעקה דאי לאו הכי לאו כלום הוא דבעינן אויר שסופו לנוח:

ושאין לו מעקה. בהא בעינן דוקא והוא שירד לאויר של שלשה טפחים הסמוכין לגג כלומר בתוך שלשה דכגג הן והוי כמאן דנייח וקנאתו בהנחתו:

לענין שבת. כלומר דרבי יעקב לסיועי למילתיה דרבי אלעזר קאמר כמו דלענין שבת אמרינן כל בתוך ג' הסמוכין למחיצה כמחיצה הן וה"נ כן. א"נ דלשון קושיא הוא הא לענין שבת לא מצינו אלא בפחות מג' הסמוך למחיצה אמרינן לבוד אבל לא מלמעלן באויר כדלקמן:

אמר רבי יסא דלא דמיא. גיטין לשבת דבגיטין אפילו מלמעלה באויר אמרי' ג' הסמוכין לגג כגג הן ובשבת מלמטן כלומר הסמוכין למחיצה ובגיטין אפילו לא נח דטעמא משום דמינטר בעינן וכיון שיש לו מעקה מינטר הוא או בשהגג גבוה עשרה הוי ליה נמי חצר המשתמרת אבל בשבת עד שינוח כדמפרש טעמא לקמן:

והוא שירד לאויר מחיצות. אסיפא קאי הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה כיון שיצאת מרשות הגג כו' ודוקא שירד לאויר המחיצו' כגון שהמחיצו' התחתונו' של חצר עודפות על של גג דכיון דנפק מגג מטא לאויר מחיצות החצר ומינטר הוא:

מתניתא דרבי דרבי עבד אויר מחיצה כממשו. דס"ל בריש שבת קלוטה באויר כמי שהונחה בתוכו דמי וקס"ד דטעמא בגיטין נמי משום הכי הוא:

א"ל. לא היא דמתני' ד"ה היא דאפילו רבנן מודו בגיטין דטעמא משום מינטר והא מינטר הוא:

ויתיביניה רבי אומר מקורה ואת אמרת אינו מקורה. כלומר דהש"ס מתמה דהא בלאו הכי לא דמיא להא דרבי ולמה לא הקשה לו כן דרבי אמר שם דוקא ברה"י מקורה כדאמר התם גבי הזורק מר"ה לר"ה דרך רה"י רבי מחייב שתים ומוקי התם ברה"י מקורה והילכך הוי ליה כמי שהונח והכא את אמרת אפילו אינו מקורה כדקתני הגיע לאויר המחיצות אלא ע"כ מתני' לאו משום האי טעמא וד"ה היא:

בשבת כתיב לא תעשה מלאכה נעשית היא מאליה. בתמיה וכי מלאכה שנעשית מאליה אסרה תורה והילכך בעינן שתתקיים מחשבתו ועד שינוח:

ברם הכא ונתן בידה. כתיב ודרשינן ברשותה דלאו ידה ממש בעינן והילכך אפילו באויר שהוא ברשותה מגורשת: