פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ח:י:ב

גמ' ומנין לגט המקושר. מנין לנו רמז שיש מינין חלוקין בשטרות:

כתיב. בירמיה גבי קניית השדה מאת חנמאל ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי:

את החתום זה המקושר. לפי שהוא צרור וחתום בקשריו:

ואת הגלוי זה הפשוט שבמקושר. זהו טופס השטר שהוא כתוב כעין הפשוט:

את המצוה ואת החקים. משמע שיש חלוקי דינים וחוקים ומצות בין זה לזה שזה פשוט עדיו בשנים ומקושר עדיו בשלשה ופשוט עדיו חותמין מתוכו ומקושר עדיו מאחוריו על קשריו:

פשוט עדיו לרחבו. חתומין לרחבו של שטר כפי כתב השטר:

עדיו לארכו. אם היה כתב השטר ערב עדיו חותמין מבחוץ שתי וחוחמין ממטה למעלה ומתחילין לחתום מכנגד שיטה אחרונה כדי שלא יוכל להוסיף ולזייף בשטר ואין השטר מתקיים אלא מכנגד החתימות ולמעלה:

אמר רב אידי. רב אידי פליג וס"ל בין קשר לקשר חותמין העדים מבחוץ ובלבד מלמעלן על הכרך כדפרישית במתני' דלעיל. ובגט פשוט גריס רב הונא בהא:

וחש לומר שמא זייף. אם העדים מלמעלה בין קשר לקשר חותמין ניחוש שמא זייף וכתב מאי דבעי בסוף השטר:

סבר רב נחמן. ושם הגי' רב הונא וכן נראה מדלקמן:

אין העדים חותמין מלמטן עד שיקראו בו למעלן. כלומר עד שיראו מתחילה בשטר אני פ' בן פ' מקבל עלי שכתוב בסוף השטר שריר וקים שהוא מקבל ומקיים כל מה שכתוב למעלה ואין יכול עוד להוסיף אחר זה:

וחש לומר שמא מחק וחזר וזייף. מחק לאו דוקא אלא שמא יוסיף בזיוף אחר שכתב מקובל עלי ויחזור ויכתוב עוד מקובל עלי פעם אחרת אחר הזיוף ומשני סבר רב הונא מקובל עלי ב' פעמים פוסל בה דלא כתבינן אלא חד שריר וקים והיכא דאיכא תרי ניכר הזויף:

וחש לומר שמא כתב דברים אחרים. ויחזור וימחוק מקובל עלי שכתב מתחילה ויכתוב אחר דברים אחרים שהוסיף מקובל עלי דהוא שריר וקים:

סבר רב הונא מחק פסול. כל הילא דאיכא מחק פסול אם הוא במקום שריר וקים ואכי' קיים אח"כ המחק אינו מועיל אא"כ היה המחק באמצע השטר: