פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ז:א:ז

חלוקין על השונה הזה גרסינן. וכן הוא בתרומות חלוקין חביריו על רשב"ג בזה:

אמרין. קושיא היא והא מתני' בהדיא פליגא עליה דקתני בפ' חרש נתחרש אינו מוציא עולמית ואמאי ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו:

קיימיניה. ממתני' לא קשיא דהתם איכא לאוקמי בשאינו יודע לכתוב מיירי:

והא מתני' פליגא. ואכתי האי ברייתא פליגא על דרשב"ג דשמעינן מינה דכתב ידו לאו כלום הוא:

הרי שכתב בכתב ידו אמר לסופר וכתב. כלומר שבכתב ידו ציוה לסופר כתוב ולעדים חתומו ה"ז אינו כלום אלמא כתב ידו לא מהני שצריך שיאמר בעצמו לסופר כתוב ולעדים חתומו וקשיא על דרשב"ג דאמר דאיכא תקנתא בחרש בכתב ידו:

אמור דבתרה ולית הדא פליגא. כלומר ע"כ האי ברייתא לאו דוקא היא דהא קתני התם בסופו אינו גט עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו וקשיא סוף דבר עד שישמעו את קולו בתמיה ולא אפילו הרכין בראשו מהני כדקתני במתניתין גבי נשתתק דהרכנת הראש מהני:

ואת אמר לית כן אוף הכא לית כן גרסינן וכן הוא בתרומות. כלומר ועל כרחך דאמר' עד שישמעו את קולו לאו דוקא וה"נ הא דקתני כתב בכתב ידו משבשתא היא דכתב ידו מהני:

א"ר מנא אית כן. לעולם האי ברייתא דוקא היא ומהרכנת הראש לא קשיא דהיא שמיעת הקול היא הרכנת הראש ועד שישמעו את קולו דקאמר הרכנת הראש נמי בכלל דחדא היא כדקתני במתניתין אבל לעולם כתיבת יד לא מהני ופליגא אדרשב"ג: