פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ו:ה:ה
Penei Moshe on Yerushalmi Gittin 6:5:5 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Gittin 6:5:5) · פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין · free full Hebrew text
Open in the reader →כהדא. מעשה בגניבה שהוציאוהו ליהרג למלכות ואמר יתנו לרבי אבינא מעות מיין דכפר פניא שהיה לו:
ולא יבון ליה. וקאמר הש"ס שלא נתנו לו משום דחשו להא דרב דאמר בפ' גט פשוט היורש כמשועבד דין היורשין כדין הלקוחות דמלוה ע"פ אין נגבית מהן:
ופריך ולא יתנו לו משום חוב אבל יתנו לו משום מתנה. דמתנת שכ"מ היא:
חשו להא דר"א. דר"א מסופק הוא אם כמתנת שכ"מ הוא או כמתנת בריא הוא ולא נקנה לו:
אייתי דרבי זעירא. תלמידי ר"ז הביאו לרבי יצחק ותנון לי' ברייתא:
כגיטין כן מתנה. כמו גט של היוצא בקולר כך המתנה מה גט כיון דאמר כתבו אע"ג דלא אמר תנו נותנין אף מתנה כיון דאמר תנו אע"ג דלא קנו מיניה:
או מה גיטין. אם לגיטין מדמית לה מה גט אם לא נתנו לה בחיים לאו כלום הוא דהא אין גט לאחר מיתה וצריך שיתנו לה בעודו בחיים אף מתנה כן והכא הרי לא ניתן לו מחיים:
הכא אתא רבי. על רבי בא אמר דבא כאן להוציא דין מחכמתו ולהפסיד לרבי אבינא זוזי:
לית יכיל. ואעפ"כ אין אתה יכול להפסידו דהא תנינן תמן סוף פ"ק תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה דמוקמינן התם בשכ"מ ונותנין:
כרבי שמעון. כלומר וכרבי שמעון שזורי דמתניתין דאמר אף המסוכן אלמא דמדמי שכ"מ והיוצא בקולר להדדי:
דרבי יוחנן פליג יבון ליה. כלומר השתא דסלקא לן דמתניתין היוצא בקולר כמתנת שכ"מ היא וא"כ מן הדין ליתן לרבי אבונא מאי אמרת דכתוב הוא ואין נגבית מן היורשין כרב לעיל אע"פ כן יתנו לו דהא ר' יוחנן פליג התם ואמר מלוה ע"פ נגבית מן היורשים אם ירשו קרקע דס"ל שעבודא דאורייתא וה"נ מיירי שירשו קרקע והנכון דגרסינן כד שמעין דר' יוחנן פליג יבון ליה כלומר כששמעו הקרובים דר"י פליג וס"ל דמלוה ע"פ נגבית מן היורשין נתנו לו לר' אבינא וע"ז שייך שפיר הא דבתרה מילתיה דר' חנינא אמרה דלא יהבין לי'. וטעות המדפיס הוא שהיה כתוב כד ונתחלף לו הד' בר' והדפיס כרבי והרבה כמו זה נמצא בספרי דפוס הירושלמי:
הדא דתימר. לפרושי מתני' דהאומר תנו מנה קאי דוקא באם היה עומד עליו עד שעה שמת וראינו שלא נתנו לו אי נמי אמילתיה דר' יוחנן מיתפרשא:
ברם אם עליל ונפיק. אבל ראינו יוצא ונכנס. כלומר שלא עמדו עליו ואין אנו יודעין ודאי שלא נתן לו חוששין שמא כבר נתן לו קודם שמת:
מילתיה דר"ח. ממעשה של ר"ח שמעינן שלא נתנו לו יורשי גניבה לר' אבינא דר"ח היה מספר המעשה בלוי פריסא משם מקום והיה עובר בדרך ממקום למקום ויצאו קרובים של גניבה לטעון ולהתלוות עמו על הדרך ואמר להם ייבון כלומר מפני מה אין אתם ניתנים לר' אבינא המעות: