פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ו:א:ו

ואתיין אילין פלוגתא. דרבי ורבי נתן כפלוגתייהו דרבי יוסי ורבי יהודה במעשר שני:

ולא פירש. שזה גיטה או קידושיה:

ואתייא דרבי. דאמר בהולך אם רצה לחזור לא יחזור משום דס"ל לא בעינן שיפרש דבריו ויגלה דעתו שאינו מבטל שליחותה ואפי' בהולך אמרי' מסתמא דעתו הילך כמה שאמרה כרבי יוסי דס"ל נמי אע"פ שלא פירש אמרי' דעתיה אדמעיקרא הוי:

ודר' נתן. דס"ל בעינן שיגלה דעתו שרוצה לקיים שליחותה ודוקא באומר התקבל וזכה לה שהודה לדברים הראשונים שאמר השליח דשליח קבלה הוא כר' יהודה דאמר צריך לפרש שעל דעת הראשונה הוא נותן לה:

ואת מה בידך. ר' חגיי שאל לר' ייסא ואת מה בידך אם ס"ל נמי דהני תנאי כהני תנאי וא"ל דשאני התם ולא שייכא פלוגתייהו להדדי:

דאמר ר' זעירא מה פליגין בשהפליגו עצמן לעניינות אחרי'. לא נחלקו שם ר' יוסי ור' יהודה אלא אם הפליגי עצמן מענין גיטין או קידושין לעסוק בענין אחר קודם שנתן לה אבל אם היו עסוקין באותו ענין בדיבור עסקי גיטה או קידושיה עד שעת נתינה הכל מודים דהוי גט או קידושין:

והכא. אבל הכא פלוגתייהו דרבי ור' נתן אפי' בעסוקים באותו ענין הבעל עם השליח דר' סבר הולך כזכה ואינו יכול לחזור ולר' נתן לאו כזכה דמי: