פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ו:א:ג

אמרה. לשלוחה הבא לי גיטי והלך השליח ואמר להבעל אשתך אמרה התקבל לי גיטי ונתן לו סתם:

אע"פ שהגיע לידה אינו גט. כדמפרש טעמא לפי שהוא סבור מדעת השליח מתגרשת כלו' דבדיבורא דשליח קסמיך וכי יהיב ליה הבעל אדעתא דשליחות קבלה יהבוה ניהליה ולאו אדעתא דהולכה:

והיא אינה מתגרשת אלא מדעתה. כמה שאמרה היא להולכה דהא לא עבדה לי' שליח לקבלה והילכך אינו גט כלל:

והא דתנינן האשה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט כו'. ה"פ דקתני במתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור שנתגרשה מיד בקבלתו של זה ולפיכך אם אמר הבעל אי איפשי שתקבל לה אלא הולך אם רצה לחזור יחזור ואינו גט עד שיגיע הגט לידה וכי מטא גיטא לידה מיהא מיגרשה ואמאי הא לדידך דקאמרת היא אינה מתגרשת אלא מדעתה כמו שהיא אמרה לשליח וה"נ אפי' הגיע הגט לידה אינו גט:

שהיא סבורה כו'. בלשון תמיה כלומר וכי על דעת השליח היא מתגרשת הרי היא אינה מתגרשת אלא מדעתה ואיהי שליח לקבלה שווייה. א"נ סבורה היתה שהשליח יעשה כמו שציוותה עליו והרי אינה מתגרשת אלא בקבלה והכא דלאו שליח לקבלה הוא שהרי הבעל אמר אי איפשי וא"כ תיבטל השליחות לגמרי ואפילו משהגיע לידה:

ביודע הלכה. ומשני שאני הכא שהבעל יודע הלכה דאין יכול לעשות שליח לקבלה ויודע לומר התקבל וזכה בהולך כלומר אפי' אמר לו התקבל לחוד ודאי דעתו לומר התקבל זוכה לה להוליך לה הגט לידה והכא דאמר אי אפשי שתקבל אלא הולך שליח להולכה שוויה ומכי מטא לידה מיגרשה אבל בהא דרב נחמן אדיבורא דשליח קא סמיך דאיהי שליח לקבלה שוויתיה ובאמת לא הוי שליח לקבלה ואיהו לא מצי משוי שליח לקבלה והילכך אע"פ שהגיע גט לידה אינו גט:

והא תנינן. לקמן קטנה כו' וכי מטא גיטא לידה מיהת מיגרשא ואמאי מעתה נימא סבורה היא שמא כו' כדלעיל דהא איהי שליח להולכה לא שווי' והכא הבעל לא אמר להשליח כלום ואמאי הוי גט:

ביודע שאין הקטן עושה שליח. וידע הבעל דלא הוי שליח כלל במה דשויתי' איהי וכי יהיב לי' גיטא גמר ונתן לשם הולכה אבל התם בדרב נחמן אדיבורא דשליח סמיך וטעי: