פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ה:ו:ה

בשגזלו משופה. שכבר מתוקן הוא לבנין אבל אם גזלו ושיפה הוא קנאו בשינוי ודמים הוא שחייב לו:

ע"ג מקומו. שלא הסיעהו ממקומו אלא במקום שהיה שם שיפיהו מהו אם קנה ונוטל המריש ונותן לו דמיו:

נישמעינה מן הדא. ברייתא היורד כו' וידו על התחתונה שאם השבח יתר על ההוצאה אין לו אלא הוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח אין לו אלא כשיעור שבח:

אין שומעין לו. וה"נ במריש אם שיפהו במקומו ולא בנאו בבירה אין שומעין לי ליטול:

אלו הפורק. על הא דקאמר ביקש ליטול עציו ואבניו אין שומעין לו פריך ואמאי מי לא הוי כאילו פורק חבילתו לתוך חרבתו של חבירו דודאי נוטל את שלו:

וקאמר הש"ס ולא שמיע ליה כו'. דה"ט משום יישוב כלומר כי היכי דלא תיכחוש ארעיה שהנוטל עצים ואבנים מתוך הבנין מקלקל הוא את היסוד ונמצא זה מפסיד:

יאות. שפיר הוא דקאמר ר' יוסי דהוי סבר מימר דמה פליגין התם אם שומעין לו או לאו דוקא בארץ דקס"ד משום יישוב א"י הוא:

מן מה דאמר ר' יעקב משום יישוב. סתמא ש"מ בין בארץ בין בח"ל דטעמא משום כחשא דארעא הוא:

ביקש ליטול עציו ואבניו. כלומר שכר מעותיהן דהא ליטלן ממש אין שומעין לו:

מהו. שחייב לשלם מיד:

עד שידור בתוכה. ואז ישלם לך שוויין:

נותנין לו מיד מעותיו: