פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ה:ה:ב

גמ' לא נחת לבית וועדא. לא נכנס לבית המדרש ופגע בר' מנא וא"נ מה חידוש אמרו בבה"מ היום וא"ל כן אמר רבי יוסי המטמא טהרותיו של חבירו אינו כעושה מעשה. ופטור דהיזק שאינו ניכר הוא:

מן הדא. מהאי מתניתין שמעינן לה דתנן בפרק הגוזל גזל מטבע ונפסל תרומה ונטמאת אומר לו הרי שלך לפניך ופטור לשלם הזיקו:

א"ל תיפתר. לההיא מתני' שנטמא' מאליה ולית ש"מ כלום למטמא בידו שיהא פטור דכעושה מעשה הוא:

דהיא מתניתין. וכהא דשמעינן מהאי מתניתין דבכורות דתנן דן את הדין כו' וטימא את הטהור מה שעשה עשוי וישלם מביתו דאמר רבי ירמיה במגיע לידו מיירי שנטל השרץ ביד והגיע לטהרת חבירו כדי להחזיק דבריו ומזיד מיקרי והילכך חייב וכן אמר שמואל במגיע לידו אלמא מטמא כעושה מעשה דמי:

ה"ג רבי יהודה ברבי אומר בדין היה אפילו שוגג שיהא חייב ולמה אמרו פטור כדי שיהא מודיע ורבי יוחנן אמר בדין הי' שאפילו במזיד יהא פטור כו' ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות והגי' מוטעי' טעות דמוכח:

בדין היה אפי' שוגג שיהא חייב. דקסבר היזק שאינו ניכר שמי' היזק ומן התורה אפי' שוגג חייב דלא חילקה התורה בהיזק הבא בידי אדם עצמו בין שוגג למזיד כדאמר בהחובל פצע תחת פצע לחייבו על השוגג כמזיד ולמה אמרו פטור כדי שיהא מודיע לבעלים דאי מחייבת ליה לא אתי לאודעינהו ואכלי איסורא אבל מזיד איהו ודאי מודע להו דהא לצעוריה קא מיכוין:

ור' יוחנן אמר בדין היה שאפי' במזיד יהא פטור. דס"ל היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ולמה אמרו חייב משום קנס כדי שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו:

חיילי' דר' יוחנן. ראייתו של ר"י דעיקר החיוב משום תקנה הוא ומן הדין פטור הוא לעולם מן הדא דקתני במתני' המטמא כו' בשוגג פטור במזיד חייב ומדקתני ברישא שוגג פטור והדר במזיד חייב אלמא דמדינא פטור הוא וכדרך התנא לשנות הפשוט פשוט קודם:

ואמר ר"י. כלומר והיינו כר' יוחנן דשמעינן מיניה דבמזיד נמי מדינא פטור אלא משום קנס הוא דאלת"ה איפכא הוי מיבעי ליה למיתני:

מתניתא. ברייתא מסייע ליה לר"י דתניא הנותן עול ע"ג פרתו של חבירו. ע"ג פרת חטאת שנפסלת במלאכה פטור לשלם מדיני אדם דהיזק שאינו ניכר הוא וכר' יוחנן:

וחייב בדיני שמים. פורענות על שהפסיד בידים לישראל: