פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ה:ד:ד

שאין דרכו לבחון. בני אדם ולידע מי הוא נאמן ולפיכך ישבע אבל ב"ד דרכן לבחון ולבדוק אם הוא אדם כשר ונאמן ואם לא היה מוחזק להן בנאמן לא היו מעמידין אותו ולפיכך לא ישבע:

ה"ג אבא שאול אמר חילוף הדברים אפיטרופוס שמנהו אבי יתומים לא ישבע מפני דיכול כו' שמינהו ב"ד ישבע מפני שהוא כנושא שכר. ובספרי הדפוס נתחלפ' הגי':

מפני דיכיל. אפטרופוס למימר טובה בעלמא הוינא עבידנא לך שנעשיתי אפטרופוס ולא מתוך הנאת ממון ואי רמית עליה שבועה אתי לאמנועי:

מפני שהוא כנושא שכר. בההיא הנאה דמיקרי מהימן שנתמנה ע"י ב"ד כנושא שכר הוא והילכך ישבע:

אתיא דר' יוחנן. דאמר לעיל משל יתומין הן משתלמין כרבנן דהכא דאמרי אם מינהו בית דין לא ישבע משום דאתי לאמנועי והכא נמי אין מחייבין האפיטרופין לשלם כי היכי דלא ליתי לאמנועי והתם נמי במינהו בית דין מיירי כדקתני בית דין מעמידין להן:

ודרבי יוסי בר חנינא כאבא שאול. דלא חייש במינהו ב"ד משום אמנועי והילכך התם למי האפטרופין משלמין:

דר"י כרבנן כו'. כלומר דדחי לה הש"ס הא דקאמרת דר' יוחנן כרבנן ליתא דאפי' יסבור כאבא שאול כלומר אפי' כאבא שאול מצי למיסבר דמודי הוא הכא ר' יוחנן משום דרוצה בן אדם ליתן כמה כדי לקרותו מהימן וניחא ליה בכך אבל התם אי מחייבת ליה בתשלומין אתי לאמנועי שהרי לא הועמד אלא לתקנת העולם שלא יזיק השור הילכך חיישינן:

ודר' יוסי בר"ח. והא נמי דאמרת ר"י בר"ח כאבא שאול ולא כרבנן ליתא דאפי' יסבור כרבנין אפ"ה בההיא ס"ל משל אפטרופו' וטעמא דאדם מבריח עצמו מן השבועה ואי רמית עליה אתי לאמנועי אבל אין אדם מבריח עצמו כ"כ מן התשלומין והילכך התם ליכא למיחש אי מחייבת ליה דאתי לאמנועי: