פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ה:ג:ג

גזל. ראובן גזל שדה משמעון כו' לאכילת פירות מפרש לה כדפרישית במתני':

ושמעון גובה אכילת פירות מבני חורין של ראובן גרסינן:

עמד לוי כו'. היינו פירושא דלשבח קרקעות כדפרישית במתני':

והוא שקדם מקחו של זה לשבחו של זה. הא דאמרי' שאין זה הלוקח חוזר לגבות השבח ממשועבדים של הנגזל והיינו לוקח שלקח שדה אחת מן הנגזל דוקא שקדם מקחו של לוקח זה שלקח מהנגזל קודם לשבחו של לוקח זה שלקח מהגזלן וכדאמרינן טעמא מפני שהשבח לא היה קצוב בשעת מכירה:

אבל אם קדם שבחו של זה. וכבר נודע קודם למקחו של לוקח זה מהנגזל:

לוי גובה את השבח גרסינן. ואפי' ממשועבדין של שמעון מכיון דנודע הוא וקצוב בשעת מכירה:

אף באכילת פירות כך היא עובדא. כן הדין נמי באכילת פורות דהא דאמרינן דהנגזל גובה אכילת פירות מבני חורין בשלא קדם אכילת פירות שאכל הגזלן קודם למקחו של הלוקח שלקח ממנו אבל אם קדמו אכילת פירות למקחו של הלוקח גובה שמעון הנגזל אפילו אכילת פירות מהלוקח של ראובן דכבר נודע וכקצובין ועומדין הן:

אפיק ד' דינרין. אדלעיל קמהדר הא דאמרינן השביח לוי הלוקח גובה השבח מבנ"ח של שמעון הנגזל היינו השבח היותר על ההוצאה אבל מה שהוא כנגד ההוצאה גובה מהגזלן:

אפיק. ואם הוציא ארבעה דינרין והוא שבח ששה גובה הארבעה ממשועבדים של ראובן הגזלן וכגון דקדם שבחו ללוקח של ראובן ולא לליקח של שמעון כדאמרינן לעיל והשנים אחרים גובה מבני חורין של שמעון:

אין לך יורד ברשות וידו לתחתונה אצל ראובן גרסי' ובמילתיה דר' יוסי גרסי' אין לך יורד שלא ברשות וידו לעליונה אצל שמעון. כלומר דר' אבין פליג אהא דקאמר דאין לו אלא יציאותיו מראובן ואם אין לו לגבות משמעון המותר יפסיד ואמאי הא אין לך יורד ברשות יותר מזה שלקחו מראובן ואמאי יהיה ידו על תחתונה אצל ראובן דמשוית ליה כדין היורד שלא ברשות ואין לו אלא ההוצאה אם השבח יתירה עליו:

ור' יוסי בר' בון. פליג אהא דקאמר שנוטל מותר השבח על ההוצאה משמעון והא אצל שמעון יורד שלא ברשות הוי ואמאי יהיה ידו על העליונה ליטול השבח המותר מהוצאה כדין היורד ברשות: