פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ג:ז:ד

ביורשי כהונה ולוייה היא מתניתא. הא דקתני ואם מתו צריך ליטול רשות מן היורשין איורשי כהן ולוי קאי שצריך ליטול מהן רשות שמא יפרעו חוב אביהן ויעכבו המתנות לעצמן:

אבל ביורשי עני אין לעני נחלה. כלומר אין לעוני נחלה דלא שייך לומר ליטול רשות מן היורשין וכי נחלה לעוני שיהיו יורשיו ג"כ עניים וראוין למעשר עני דשמא עשירים הן:

לידי מדה זו. עניות וכהאי דאמר בפ' שואל לעולם יבקש אדם רחמים על עצמו שלא יבא לידי מדה זו כו' ואיידי דאיירי בהא מילתא מייתי להאי דבר קפרא א"נ דמייתי ראייה שאין עוני ירושה לדורות אלא גלגל הוא שחוזר בעולם:

הדא אמרה יכול הוא לחזור בו. כלומר ממתני' שמעינן דהלוה יכול לחזור בו אם ירצה לפרוע מעותיו מדקתני צריך ליטול רשות מן היורשין ואין המלוה יכול לומר לא נתתי מעותי מתחילה אלא ע"מ להפרי' עליהן. המלוה מהו שיחזור בו. אלא הא קא מיבעיא לן אם המלוה יכול לחזור בו ולומר תן לי מעותי ואיני רוצה להפרי' עליהן:

נישמעינה. לזה מן הברייתא דלעיל המלוה כו' וזכה העני שהעשיר עכשיו במה שבידו ואינו חייב לפרוע לו חובו שמתחלה ע"מ שלא לפרעו הלוהו וש"מ דאין המלוה יכול לחזור בו: