פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ג:ז:ב

גמ' דר' יוסי היא. מתני' דקתני מפרי' עליהן ואע"ג דלא אתי לידי כהן ולא זכה עדיין בתרומה זו שיקבלנה זה בחובו כר' יוסי אתייא:

דתנינן תמן. בבכורות גבי רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים אחד לו ואחד לכהן וס"ל לרבי מאיר דשלו חייב במתנות ממ"נ אי בכור הוא כלו לכהן ואי לאו בכור הוא חייב במתנות ור' יוסי פוטר דהואיל וחליפיו ביד כהן עשו שאינו זוכה כזוכה והוי ליה כאלו זכה בו הכהן והגיע לידו וכשנפל בו מום נתנו. לישראל ונמצא פטור מן המתנות דכבא מיד כהן לישראל חשבינן ליה וה"נ הוי כמטא ליד הכהן וזכה בו הואיל וכבר קיבל המעות ונמצא זה מקבל עכשיו בחובו ויצא ידי נתינה:

כלום אמר יוסי לא בקיים. מי דמי להא דהתם לא אמר ר' יוסי אלא בדבר שבעין הוא ושייך שפיר דעשו כזוכה אבל הכא שעדיין בעי למיזר' התבואה והיאך זכה הכהן בדבר שלא בא לעולם שיזכה לזה שיקבלנו בחובו לצאת בו ידי נתינה:

במכירי כהונה ולויה היא מתני'. הכא במאי עסקינן שהם מכיריו ואוהביו ואינו רגיל לתת תרומותיו ומעשרותיו אלא להם ואסחי להו שאר כהני דעתייהו והוי כמאן דמטי לידייהו דהני:

והא תנינן עני ויש מכר לעני. בתמיה דבעני לא שייך מכירו ואוהבו אלא לכל עני שיזדמן נותן לו:

אתא עובדא כו'. שאלו לפני ר' אימי כה"ג מאי הרי שהיה כהן או לוי חייב מעות לישראל בתחילה ואח"כ אמר לו הפרש עליהן המתנות מחלקי אם מהני:

ולא תנינן. אנן לא תנינן אלא בהלוהו מתחילה ע"מ כן בהא אמרינן דהוי כמטא לידיה הא לא הלוהו ע"מ כן אלא שאח"כ אמר לו להפריש מחלקו ולגבות בחובו אינו כלום שלא זכה לו בשעת הלואה:

חילי' דר' זירא. ראייתו של ר"ז מהאי ברייתא דתני בתוספתא דדמאי:

וכן בן לוי. רישא דתוספתא הכי איתא ישראל שקבל שדה מכהן אמר לו על מנת שהמעשרות שלי ארבע או חמש שנים מותר לעולם אסור שאין כהן עושה כהן וכן בן לוי שהיה חייב מעות לישראל לא יהא גובה מאחרי' ומפריש עליו שאין לוי עושה לוי. כלומר שאין לוי זה יכול לעשותו לישראל כמו לוי ולהגבות מעשרות באחרים בשביל חובו:

שלא אמר אלא לא יהא גובה ומפריש. לא אמרו אלא שלא יהא גובה מאחרים ומפרי' הא משלו מפרי' על החוב ואע"פ שלא הלוהו מתחילה ע"מ כן וכ"מ כר' זירא: