פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ב:ג:ח
Penei Moshe on Yerushalmi Gittin 2:3:8 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Gittin 2:3:8) · פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין · free full Hebrew text
Open in the reader →ומה טעמא דר' יוסי הגלילי. דקאמר במתני' אין כותבין על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלין דכתיב ספר מה ספר כו' ומ"ט דרבנן סברי קרא. איצטריך להא מה ספר שהוא דבר תלוש אף כל שהוא בתלוש ואפי' רוח חיים ואוכל:
על דעתיה דר"י הגלילי. מי נימא ידות האוכלין בזמן שהן מחוברין לאוכלין כאוכלין הן או לא:
נישמעינה מן הדא. דתניא כתבו על קרן צבי גדדו. קצצו וחתמו ונתנו לה כשר וטעמא מפני שקצצו ואח"כ חתמו הא אם קצצו אח"כ לא מפני שבשעת חתימ' מחוסר קציצה הוא וההיא אליבא דרבי יוסי הגלילי נישנית דאי לרבנן איכא תקנתא שיתן לה הקרן עם הצבי אלמא דשמעינן לר"י הגלילי דכל המחובר לרוח חיים כרוח חיים הוא וה"נ ידות האוכלין בזמן שהן מחוברין לאוכלין כאוכלין הן. אי נמי י"ל דהבעיא היא בידות האוכלין שנתלשו מן האוכל אם כאוכלין הן לר"י הגלילי ופשיט ליה דמכשיר בקרן צבי שקצצו אלמא דדוקא במחוב' לרוח חיים הוא דפוסל וה"נ בידות האוכלין דהא רוח חיים ואוכל מחד קרא נפקא לי' ושוין הן:
ומפני שגדדו כו'. מילתא אחריתא היא דמדייק הש"ס דוקא שקצצו כו' כדפרישית:
והוא שכתב על זכרותו. הוא הקרן הקטן הקבוע בראש הבהמה ונתחב בתוך הקרן:
על נרתיקו. הקרן שהוא חופה על הזכרות כפרוש ממנה הוא ולד"ה כשר:
אף להכשר זרעים כן. לר"י הגלילי דחשיב דבר שיש בו רוח חיים כמחוב' לענין גט ומי נימא דאף להכשר זרעים כמחוב' חשיב ליה משום דקי"ל מחשבה חשיבא לענין הכשר זרעים אם חשב שירדו גשמים לצורך שום דבר ואח"כ נפלו פירות לתוכן אע"פ שלא ידע כשהוכשרו ולא ניחא ליה בההוא הכשר הרי הן מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש מכשירין כל משקה שתחלתו לרצון אע"פ שאין סופו לרצון הרי זה בכי יותן ודוקא כשחשב עליהן בירידתן לצורך דבר תלוש אבל אי אחשבינהו לצורך דבר מחובר לא מכשרי כדתני' בת"כ יכול אפי' חישב עליהם שירדו בבורות שיחין ומערות ת"ל בכל כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע כו' והשתא בעי אם חשב שירדו על הבהמה ונפלו מן הבהמה על האוכלי' מהו לר"י הגלילי:
תמן. מי נימא כמו דהתם לענין גט משוי ליה דבר שיש בו רוח חיים כמחוב' והכא נמי לענין הכשר זרעים הוא אומ' אכין:
או. דילמא שניא היא לענין הכשר זרעים דהתורה רבתה דכתיב וכל משקה:
ופריך אי דריבתה התורה מעתה אפי' חשב שירדו לבורות כו' נימא דהוי מחשבה להכשיר זרעים:
שנייא היא הכא דכתיב כלי. מה כלי דבר שהוא תלוש כו' אבל דבר שיש בו רוח חיים אכתי מיבעיא לן אי חשיב כמחובר לענין הכשר או לא: