פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ב:ג:ב

גמ' וכתב. כתיב ודריש ולא חקק על הטבלא בסכין:

לא מטיף. שמטיף נקודות כצורת האות:

לא השופך. כדמפרש לקמן וטעמא דכולהו לאו כתיבה מיקרי:

אמר רב חסדא. לא פליגי דמ"ד לא חוקק בפולט מקום הכתב שהכתב הוא בולט מחמת שדוחק תוכות וצידי האותיות וע"י כן האותיות בולטין מאליהן:

כגון הדין דינרא. כמו שעושין חותם המטבע על הדינר שדוחק תוכות וסביבות הצורה והצורה נעשית מאליה והילכך פסול דהוי חק תוכות ולא כתב האותיות:

ומ"ד אפי' חוקק. כשר כגון הדין פנקסא כעין פנקס של סוחרים שחוקקים עליהם בעט ברזל וירכי האותיות בעצמן הן חוקקין:

כתב לא המטיף. כמו אמר מר:

שלא עירב את הנקודות. שלא משך אח"כ מנקודה לנקודה לערבן ולעשות מהן אות גמור הוא דפסול אבל אם עירבן אח"כ כשר:

וחרנה אמר אפי' עירב את הנקודות. וצרפן בדיו להיות אות גמור אפילו הכי פסול כיון שמתחילה לא כתב צורת האות ממש:

כתב לא השופך. ומפרש ר' חייה כגון אילן בני מזרח שהן בעלי ערמה ביותר וכשאחד רוצה לשלוח לחבירו בכתב דבר סוד וסתר כותבו במי מילין הן מים ששרה בהן עפצים שאין הכתב ניכר ע"ג קלפים שלהם שהיו מעופצים ואין מי מילין ע"ג מי מילין וזה שמקבל כתבו שופך עליו דיו שאין בו עפץ וקולט האותיות וניכר מקום הכתב וכגון זה פסול בגט:

עשה כן בשבת. ששפך הדיו ע"ג מי מילין שנכתבו כבר מהו שיהא חייב ופשיט ליה מדתנינן תמן פ' הבונה כתב כו' והוא שכתב דיו על גבי דיו לפי שאינו ניכר ולא הוי כתב:

אבל דיו ע"ג סיקרא חייב. וה"נ כדיו ע"ג סיקרא הוא:

חייב שתים. בדיו ע"ג סיקרא:

משום מוחק. שמוחק כתב התחתון ע"מ לכתובה עליון: