פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין א:ב:ב

גמ' לצפוריי'. לאנשי ציפורי אתון אמרין בשם רבי חנינא גרסינן וכן הוא ביבמות פ"ק הלכה ב':

אף המביא מבבל לכאן אינו צריך. דרבי חנינא סבר כרב דאמר לקמן בבל כארץ ישראל לגיטין:

ואני אומר שהוא צריך. כדמוכח ממתני' דר' יהודה אומר רקם כמזרח רישא דמילתא נקט וכן כולה וקתני מעכו לצפון ועכו כצפון ובבל בצפונה של א"י קיימא אלמא דצריך:

ואפילו תימר חלוקין על ר"י. דהרי ר"מ חולק במתני':

שאין רקם כמזרח. כמו וכו' הוא כלומר שאין עכו כצפון אלא כא"י:

שמא מבבל לכאן. בתמיה כלומר דאף ר"מ לא קאמר אלא על עכו דמקרבא שמא מבבל דמרחקא לכאן. ובבבלי דף ו' בעי ר' ירמיה כה"ג וקאמר הוא מותיב והוא מפרק לה לבר מבבל:

עשינו עצמינו כא"י לגיטין. רב היה מקובל כך הואיל וגמירי התם ובקיאין ושכיחי מתיבת' דאזלה ממקום למקום:

אפי' משכונה לשכונה. בבבל צריך לומר ולאו דוקא משכונה לשכונה אלא ממקום למקום קאמר כדקאמר טעמא התם דבני מתיבתא בגירסייהו טרידי:

בעא קימי מיחזור ביה. בעא רב לחזור בו והרשב"א ז"ל גריס בהדיא בעא רב מיחזור ביה. ומה נעשה.לנשים הראשונות שנישאו בגיטן ולא הצריכו לומר בפ"נ ובפ"נ:

ומה בידך. את מה סבור דקאמרת ומה נעשה כלומר מה כוונתך אם דעתך לפסול אפילו בדיעבד במקום שצריך לומר ולא אמר וקאמר באמת כן הוא לכהנא:

דהוא סבר כהדא דרבי כו'. ובבבלי גריס ר"מ וכן הוא בהזורק:

תצא בשלשה עשר. דבר שמנו חכמים בפ' האשה שהלכה וכן בהזורק דלא נעשה כתיקון חכמים והיינו דקאמר מה נעשה לראשונות לדידך שאתה מוציא לעז לפסלן:

אבל חכמים לא הודו לדבר. אלא יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר בפ"נ ובפ"נ: