פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין א:א:ד

עד שיאמר. אמתני' קאי דצריך השליח שיאמר ג"כ שנכתב ונתחתם ביום כלומר שנחתם בו ביום שנכתב דהא תנן לקמן בפ"ב נכתב בלילה ונחתם בלילה כשר אלא באותו יום שנכתב קאמר ומשום מוקדם וכן צריך שיעיד בפירוש שנכתב ונחתם לשמה:

בעא קומי ר' יוחנן. אם צריך נמי שיהא מכיר שמותן של העדים בשעת חתימתן וכלומר אם אנו רואין עכשיו לפנינו שמות העדים כשמו' העכומ"ז אי ניחוש דילמא עכומ"ז נינהו וצריך שיכירן ולהעיד בפנינו או לא והאי בעיא בא"י קאי כדמוכח מדלקמן:

אמר לון עכומ"ז לוקין. כמו קלין ופסולין ודוגמתו אין עיקרא הוא דלקי מן דאשה בעשרה יוחסין הל' ד' כלומר עכומ"ז פסולין חתומין עליו שאנו רואין שמותן כשם העכומ"ז:

ואתם אמרין אכין. בתמיה שאתם מסופקים ורוצים להכשיר אע"פ שאינו מכירן ומאי קא מיבעיא לכו:

מתניתא. ברייתא מסייע לר' יוחנן דקתני כל הגיטין הבאין ממדינת הים כו' ולא מכשרינן אלא בחוצה לארץ כדקאמר טעמא דשכיחי ישראל בח"ל ששמותם כשם העכומ"יז ולא חיישינן שמא עכומ"ז הן אבל בא"י דלא שכיחי שיהו שמותן כשם עכומ"ז לא דמספקינן להו דילמא עכומ"ז הן יפסול:

מאי כדון. אכתיבת הגט קאי היאך נוהגין במקום כתיבתו דלא ליפוק חורבא מיניה:

במקום יהודאיקי. במקום מושב הדיינים. בב"ר ולוט ישב בשער סדום אותו היום מינוהו ארכי יודקי ראש הדייני'. וטעמא כדי לפרס' הדבר ולא אתי למיטעי נמי בשמות העדים:

אם אין שם. מקום קבוע למושב הדיינים כותבין בבית הכנסת:

מצרף עשרה בני אדם. כדי לפרסם הדבר:

נוח לו לקיימו בחותמיו. כלומר אי דמצרכת ליה לטרוח ולהביא עשרה בני אדם משום חששא ושיכירו שמות העדים נוח לו להתקיים בחותמיו ולא למיטרח למיכנף עשרה בני אדם:

מאי כדון. ומאי הוי עלה:

אפי' בחנותן של ישראל. שרי ולא חיישינן למידי: