פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין א:א:ב

גמ' וקשיא. לן על מתני' אלו המביא שטר מתנה לחבירו ממדינת הים שמא חששו לומר בפ"נ ובפ"נ ומפני מה חששו חכמים בגיטין יותר מבשאר שטרות:

שנייא היא. בגיטין לפי שאין בני מדה"י בקיאין בדקדוקי גיטין ולפיכך הוצרכו להשליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם וממילא שיילינן ליה אם נכתב כתיקונו ולשמה:

ר' יוחנן אמר. היינו טעמא לפי שקל היקלי עליה כדפרישית במתני' וכדמסיק:

והיינו קל. בתמיה הא אינו אלא חומר שאילו כו' וקאמר ר' יוסי דחומר שהחמרת עליה בתחילה קל הוא לבסוף שאם יבא הבעל ויערער ערעורו בטל לפי שהאמינו חכמים לשליח כשאמר בפ"נ ובפ"נ:

ר' מנא סבר מימר. דדוקא בעירעור שהוא חוץ לגוף הגט הוא דלא מהימן הבעל כגון שיאמר תנאי היה עם הגט וכה"ג:

אבל בערר שבגופו. בלשון תמיה הוא כלו' בעירער שבגופו של גט שאומר לא כתבתיו ומזויף הוא ודאי מן הסברא הוא דיש להאמינו:

בערר שאין בו ממש. כלומר ואפילו את"ל בערער שבגופו נמי לא מהימן מן הסברא הוא דדוקא בערער שאין בו ממש בדבריו:

אפי' בערער שיש בו ממש. הוא ג"כ בלשון תמיה כלומר דמי מסתברא שאפי' בערער שרואין אנו שיש בו ממש שלא להאמינו אלא ודאי דמהימן:

אמר ר' יוסי בר בון. דלא היא אלא מכיון דהצריכו חכמים להשליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום חומר כו' להקל עליה שלא יהא הבעל מהימן אין חילוק בין ערר שחוץ לגופו ובין ערר שבגופו וכן בערער שאין בו ממש ליש בו ממש דהאמינו חכמים לשליח כבי תרי ותו לא מהימן מידי:

וחש לומר שמא חתמו בעדים פסולין. כלומר הא אכתי איכא למיחש שיכוין הבעל לקלקלה לחתום הגט בעדים פסולין ומאי מהני בפני נכתב ובפני נחתם לחששא זו:

א"ר אבון אינו חשוד לקלקלה בידי שמים. כלומר להא ודאי לא חיישינן שיתכוין במזיד לקלקלה שתנשא שלא כדין דלא חשדינן ליה בהא אלא בב"ד הוא דחשוד לקלקלה לבא לפני הבית דין ולומר מזויף הוא שלא יתירוה לינשא:

שמתוך. כלומר אם כן אמור מעתה מתוך שהוא יודע שאם יבא ויערער אין בדבריו כלום אף הוא מחתמו בעדים כשרים שלא תתקלקל בידי שמים על ידו: