פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין ט:א:ד

ר' מאיר אומר וכו'. תוספתא היא בסוף פ"ז אמר להם רבי מאיר אם אתם מודים לי באנשי חצר ששכחו ולא עירבו שאסור להכניס ולהוציא מחצר לבתים ומבתים לחצר וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר מה נשתנה גג מחצר אמרו לו וכו' כדהכא:

תאמר בגג שיש לו דיורין למטה. וכשם שחלוקים הדיורין למטה כך חלוקין הן למעלה:

אמר להן הרי שהיתה החצר למעלה מן הגג מהו. שיש מקום פנוי ורחב על הגג כמו חצר ומאי איכא למימר הרי ג"כ יש כאן דיורין חלוקין למטה ואפ"ה מותר לטלטל כלים ששבתו בתוכה ומ"ש גג מחצר:

אמרו לו וכו'. כלומר שחזרו והשיבו לו תשובה אחרת ולא כדמעיקרא דשאני חצר שאין כל אחד מכיר את מקומו לומר שהיא שלו שהרי כל החצר לכל בני החצר היא וכולן שוין בו תאמר בגג שכל אחד מכיר את מקומו ושלו וא"כ חלוקין הן בגגות:

אמר להן הרי שהיתה חצר חלוקה בפיספיות מהו. כלומר בחצר נמי משכחת לה כשהיא חלוקה במחיצה קלה כמו במסיפס בעלמא זה חלק של זה וזה חלק של זה והרי כל א' וא' מכיר את שלו ואפ"ה מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר בכל החצר דיד כולן שוה בהן:

עד כאן היתה תשובה. שהשיבו זה לזה. ואמר ר' יוסי בר' בון אע"פ דבתוספתא נשנה ע"כ היתה תשובה מ"מ מצינו שחזרו והשיבו לר"מ לא אם אמרת בחצר וכו' תאמר בגג שאין המחיצות שלמטה עולות עמו:

והוה מימר לון אוף אנא אית לי עמוק כגובה. כלומר ואם השיבו כך לר"מ כדאמרן הוה יכול ר"מ לומר לון דאה"נ דסבירא לי כדין עמוק כך דין גובה דכמו דאמרי' בעלמא גוד אחית מחיצתא כך נימא כאן גוד אסיק מחיצתא והרי הויא כאלו מחיצות שלמטה עולות והגגין מוקפות מחיצות הן ואכתי קשיא לכו מה נשתנה גג מחצר: