פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין ח:ח:ה

אמר ר' יוחנן לא אמר ר' יוסי אלא לענין סוכה. הך מילתא בפ"ק דסוכה היא והתם גריס לה על המתני' המשלשל בדפנות וכו' ר' יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה י' טפחים כך מלמעלה למטה עשרה טפחים ומפרש ר' יוחנן דלא אמר להכשיר מחיצת תלויה י' טפחים למעלה מהארץ אלא לענין סוכה אבל לענין שבת דחמירא אף ר' יוסי מודה דלא הוי מחיצה אם גבוה מהארץ ג' טפחים ואיידי דלקמן מייתי לה הכא:

שלטון בא לציפורין. והיו צריכין לטלטל ולהביא לו מה שצריך:

ותלו לו קיטיות. סדינין ובגדים למחיצה מזה ומזה והתיר רבי ישמעאל בר' יוסי לטלטל תחתיהן וכשיטת אביו שאף על פי שהיו תלויין גבוהין מן הארץ וכר' יוסי אלמא דר' יוסי סבר אף לענין שבת כן:

ותרויהון פליגא על שיטת ר' יוחנן. ואליבא דר' יוסי דקאמר דדוקא לענין סוכה הוא דס"ל לר' יוסי כן:

דאמר ר' יוסי בר חנינא ר' יודן כו' כצ"ל:

שלשתן אמרו דבר אחד. להקל בטלטול ע"י מחיצות ואע"פ שאינן מחיצות גמורות:

ר' יודה דגשרים המפולשין. לקמן בסוף פ' כל גגות:

ר' יוסי הא דסוכה. וכר' חנינא דאמר אף לענין שבת:

התיר כצוצרה. הא דלעיל:

ועצה שבים. כך היא לעיל בפ' כירה ובפ"ק דסוכה:

עצה שבים. פסולות שבקטניות שבאו עליהן מים שלא במתכוין לכך ולא ניחא ליה והתיר שלא יוכשרו לקבל טומאה:

והבאת אלונטית. ואע"פ שעשרה בני אדם נסתפגו בו ולא חייש לסחיטה כדאמרי' לעיל בפ' חבית: