פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין ז:ו:ג

מה אנן קיימין. לשפחה העברית דקתני במתני'. והכי פריך נמי לעיל בפ"ד דמע"ש בהלכה ד' דגרסינן התם לכולה הסוגיא. דקתני התם אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים ולעבדו ולשפחתו העברים הילך מעות אלו ופדה לך מעשר שני זה. וכדי שלא יצטרך להוסיף חומש ומה אנן קיימין לשפחה העברית אם בגדולה זכה עצמה בסימנין וברשותי' מאי בעיא ואם בקטנה הקטן זוכה בתמיה וכי יש זכיה לקטן:

תיפתר. למתני' דמעשר שני כמ"ד בפ"ק דתרומו' הקטן תורם משהגיע לעונת נדרים ומכיון שישנו בתרומה ומעשרות יכול הוא לפדות מעשר שני וכאחר דמי:

א"ל. ר' יוסי:

ואפי' כמ"ד קטן תורם. כצ"ל וכך הוא שם:

קטן זכה. בתמיה דמה ענין זכיה לתרומה:

על דעתיה דרבנן דתמן. בבבל ניחא כדלקמן דסבירא להו דמצינו שיש להקטן זכיה לעצמו ואיכא למ"ד אף לאחרים. דתמן בפ"ה דגיטין בהלכה ט' אמרו בשם רב נחמן בר יעקב שלש מידות אלו בקטן:

כל שנותנין לו אגוז ומשליכו וכו' המוציא בידו. שמוציא איזה דבר ומוסרו לידו כמוציא לאשפה דמי שזה אין לו דעת כלל:

אגוז ונוטלו וכו' גזילו. הגוזל ממנו גזל הוא מפני דרכי שלום שלא יהא כל אחד ואחד חוטפו ממנו:

אגוז וצרור ונוטלו ומצניעו וכו'. שיש לו הבחנה לברור ולהצניע האגוז ולהביא לאחר זמן כשיצטרך:

גזילו גזל גמור. מדבריהם וזיכה הוא לעצמו אם נתן לו אדם איזה דבר אבל אם זיכה אחד דבר לאחרים ע"י אותו קטן לא זכה ואם בא הנותן לחזור בו חוזר:

רב הונא. פליג ואמר כשם וכו' ולרב הונא ניחא:

הכל מודים שאין מתנתו מתנה. מה בנותן הוא משלו לאחרים ויכול לחזור בו דכתיב כי יתן איש ולא קטן:

דברי חכמים. כלומר ולדברי חכמים בגיטין שם דפליגי אדר' יוסי דהתם ולדידהו כדקאמר ר' יודה בן פזי בשם ר' יוחנן שלעולם אין גזילה שגוזלין ממנו מחוור לקרות גזל עד שיביא שתי שערות:

הדא דאת אמר. אדר' יוסי דהתם קאי דסבירא ליה מציאת חש"ו יש בהן גזל גמור. והני מילי להוציא מזה הגוזל ממנו בדין אבל לענין קרבן ולשבועה כדין הגוזל ונשבע ואח"כ הודה לכולי עלמא אין הגוזל ממנו מתחייב עד שיביא הקטן שתי שערות והוא גזל ממנו:

ברם כרבנן דהכא. השתא מסיק להקושיא דלעיל דלרבנן דתמן ניחא הוא וכדאמרן. אבל לרבנן דהכא בא"י דסבירא להו דאף לעצמו אין לו זכיה הדרא קושיא לדוכתיה וכדר' יוסי בעי וכו' וקאמר ר' יוסי בר' בון דירדו לה בשיטת הפיוטות כלומר דמיירי הכא בקטנה כה"ג כהאי דתנינן בגיטין בפ' הנזכר:

הפעוטות מקחן מקח וכו'. והוא כבן שבעה וכבן שמונה דתקינו ליה רבנן משום כדי חייו לפי שהוא יודע בטיב משא ומתן וקטן כזה יש לו זכיה לעצמו מהאי טעמא:

והתנינן. במתני' אבל אינו מזכה וכו'. ולרב הונא פריך דקאמר כשם שזוכה לעצמו כך הוא זוכה לאחרים:

כאן. הא דרב הונא מיירי בתינוק שיש בו דעת כההיא דגיטין: