פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין ז:ג:ב

גמ' הא תבן לבטלו לא ביטל מתני' דלא דר' יוסי. כלומר דמדייק הש"ס מדלא מחלק במתני' אלא בין תבן לעפר ולא מחלק בתבן גופיה דלפעמים אפילו לא ביטלו בפירוש אפ"ה מבוטל הוא וכגון שאין עתיד לפנותו לאיזה זמן והיינו תבן לבטלו דקאמ' הש"ס כלומ' שנתן שם לשלא יפנה אותו לזמן ומדלא מחלק הכי ש"מ דס"ל לתנא דמתני' שאם נתן שם תבן לבטלו לאחר זמן לא ביטל עד שיבטלנו בפי' א"כ מתני' דלא כר"י דתוספתא דאהלות בפ' ט"ז ומייתי לה לקמן דס"ל תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר סתם ובטל ואדינא דמתני' דפ' ט"ו דאהלות תני עלה דתנינן שם בית שמלאוהו עפר או צרורות וביטלו ויש שם טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לפי שטומאה רציצה היא שאין לה חלל טפח וס"ל להאי תנא דאפי' עפר צריך שיבטלנו בפירוש ומכ"ש תבן וכהאי תנא דמתני' גבי תבן ור' יוסי פליג עליה בברייתא וס"ל תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם שוין הן ומבוטלין וא"כ נהי דסיפא דמתני' בעפר מצית לאוקמיה כר' יוסי רישא דמתני' דלא כר' יוסי:

דברי הכל היא. הרישא דתבן שעד שיבטלנו בפירוש בעינן ומה דאמר ר' יוסי התם בתבן שבללו בעפר איירי והרי זה אינו ראוי כלל לא משום תבן לחוד ולא משום עפר לחוד ואינו ראוי אלא לטיט כשיצטרך לכך ובהא הוא דקאמר ר' יוסי דסתמו בטל הוא:

יש תבן שהוא כעפר וכו'. תוספתא הוא שם ודברי ר' יוסי הן:

חיפהו מחצליות. להחריץ ביטל ומתמה הש"ס איתא חמי בא וראה מאי האי דקאמרי הרי אפי' מלאוהו מחצלות לא ביטל דכי גרע מחצלות מתבן וחיפהו מחצלות בטל בתמיה אלא דלאו מילתא הוא:

מלאוהו חריות של דקל צריכה. הא ודאי צריכה למיבעי דאיכא למימר שנתן אותם שם כדי לסתום החריץ ואיכא למימר נמי שעתיד לפנות וליטלן לעצים ועד שיבטל אותן בפירוש:

ואפי' רוק. ולקמן בפ' כיצד צולין דאיתא נמי להא גריס ואפי' רק ובפ"ט דנזיר בהלכה ב' גריס ואפי' ריק והיינו הך ולישנא קלילא הוא וכמו רקיק חררה דקה ורכה ואהתם קאי דקאמ' שם לענין טומאה בבית ויש חלון בין בית לבית ובו פותח טפח שמביא את הטומאה לבית האחר ואם נתן בחלון דבר המבטלו בטל וממעט בפותח טפח וס"ל לר"ל דרקיק שנתנו בחלון ג"כ ממעט דמתוך שהוא דק נרקב הוא מלחות שבחלון ונמאס ומסתמא מבטל ליה: