פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין ו:ז:ב
Penei Moshe on Yerushalmi Eruvin 6:7:2 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Eruvin 6:7:2) · פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין · free full Hebrew text
Open in the reader →גמ' עיקר דירה איכן הוא. איזה מקום ששוכן בו האדם נקרא מקום דירה:
במקום פיתן. במקום שהוא אוכל שם:
ולא ידעין. מי משניהם אמר כך ומי אמר כך:
מן מה דתני שמואל למעלה מעשרה שבות. כלומר דהא קיי"ל למעלה מעשרה רשות אחרת היא ומקום פטור בעלמא היא כדאמרינן לעיל בריש פ"ק דשבת ולשמואל כשם שלמעלה רשות אחרת לענין הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך למעלה מי' שאסור משום שבות כדאמר בריש הזורק כך היא למעלה מעשרה בכ"מ שאוכל רשות מיוחדת היא ונמצא דלדידיה לא שייך לומר דמקום דירה של אדם נקרא במקום שינה לפי שבכ"מ שהוא רשות אחת מיקריא ואין לנו לקרות מקום דירה אלא במקום שקובע עצמו לאכול שם הוא ביתו ודירתו הוי דהוא אמר במקום פיתן:
מתני' פליגא על שמואל האחין וכו'. ואע"פ שאוכלין על שולחן אביהן חשבינן להו חלוקין הואיל וישנים בבתיהן ש"מ מקום לינה גורם וקשיא לשמואל:
במקבלי פרס מאביהן היא מתניתא. ואוכלין הן כל אחד ואחד בביתו וכדפרישית במתני':
מכל מקום אינן שותפין במה שהן אוכלין. שאם הן מקבלי פרס וכי על כל פנים מה שניתן להן אביהן הרי הן כשותפין בו ואכתי לאו כחלוקין הן דהא אמרת מקים פיתן גורם ומה שהן אוכלין הכל כאחד הוא בשותפות:
אסברי ר' שמואל. הסביר לי הדבר והטעם לפי שאין אביהן זוכה להן אלא במה שהן אוכלין בלבד וכלומ' חלק של כל אחד ואחד מה שהוא אוכל מזכה לו לכל אחד ואחד בלבדו ולא הוו כשותפין באכילתן וחלוקין הן:
מעתה אפילו עירוב בא אצלן. כצ"ל ומפני מה כשהעירוב בא אצלן בבית אביהן א"צ לערב כדתנינן במתני'. ומשני עשו אותו כבית שמניחין בו את העירוב שא"צ כלום ליתן פת כדאמרינן לקמן ומכיון שאותו הבית אינו זקוק ליתן את הפת אף הן א"צ לערב:
שמואל אמר הוא ובניו ובני ביתו. כולם מערבין בככר אחד ופריך ומה ופליג על דידיה הוא דתמן לעיל הוא אמר מקים פיתן הוא גורס ופרכינן עליה ממתניתין ושנינן במקבלי פרס מאביהן מיירי וא"כ חלוקין הן והכא אמר הכין הוא ובניו מערבין בככר אחד בתמיה:
פתר לה בשהיו שנים שותפין בו. כלומ' שהיו שניהם שותפים הוא ובנו בככר א' ואתייא וכו' וכלו' ומאי קמ"ל הא קמ"ל דאתייא כהאי דאמר ר' אחא מערבין בחצי ככר ואקשינן עלה והתנינן בפרק דלקמן דר' יהושע ס"ל אפי' מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בו ואת אמר הכין דמערבין בחצי ככר. ושנינן פתר לה כשהיו שנים שותפין בו והיינו חצי ככר של כל אחד ואחד ולעולם הככר שלם הוא והא דשמואל נמי בהכי הוא דאיירי: