פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין ו:ו:ג

שני בתים זה לפנים מזה. והחיצון פתוח הוא לחצר ויש להפנימי דריסת הרגל דרך החיצון להחצר:

עירב הפנימי אין החיצון צריך לערב. לפי שהחיצון חשוב היא כבית שער להפנימי' והפנימי הוא שאוסר על בני החצר לפיכך הוא ניתן את עירובו ולא החיצון שאין בית שער אוסר ואם עירב החיצון לא כלום הוא וצריך הפנימי לערב דלא מהני עירובו של החיצון ולא מידי:

אמר רבי פנחס אף במצרים. מצרים מלשון גשרים בריש ביצה ואי איכא מצרא עברא ופי' הערוך גשר של נסר קטן:

חליפין. כלומ' אף לענין הגשר כך אלא שהדין הוא בחליפין מדין העירוב שאם נתן גשר של נסר על הפנימי והוא לסימן שמסלק עצמו מבני החצר אין סילוקו כלום לפי שיש לו דריסת הרגל על החיצון והחיצון פתוח הוא לחצר ואוסר עליהן והן עליו ואם נתן הגשר על החיצון וסילק עצמו מבני החצר אינו צריך ליתן על הפנימי שממילא מסולק הוא:

אפי' לא עירב הפנימי. והוא לא הותר אין החיצון צריך לערב וכדמפרש למה מפני שנעשה בית שער להפנימי והדר בבית שער אינו אוסר כדתנן לקמן בפ"ח הנותן עירובו בבית שער אינו עירוב והדר שם אינו אוסר:

מילתיה אמרה. ש"מ ממילתיה דר' יהושע דקסבר אין בית שער ליחיד כלומ' שאין לו דין בית שער לגמרי ולענין שאינו אוסר כלל אפילו על הבית הפנימי שלו דהא אפילו לא עירב הפנימי קאמר ומשמע דמיהת הפנימי צריך הוא לערב גם עם החיצון אלא שאין החיצון צריך לערב עם בני החצר וא"כ בית שער דיחיד לא שמיה בית שער לכל דבר:

מילתיה דרב אמרה. אבל ממילתיה דרב שמעינן שיש בית שער ליחיד לכל מילי דאמר ר' בא בשם רב לקמן בפ"ח על המתניתין הנותן עירובו בבית שער וכו' והדר שם אינו אוסר עליו הדא דתימר בבית שער של יחיד הוא דאינו אוסר עליו אבל בבית שער של רבים שיש הרבה בתים זה לפנים מזה והחיצון בית שער לכולם הנותן שם עירובו ה"ז עירוב והדר שם הרי זה אוסר עליו שמעינן מיהת דבית שער דיחיד שמיה בית שער לכל מילי:

ר' בא וכו'. מילתא באנפי נפשה היא דקאמר בשם רב יהודה דכך הוא הדין בשני ב"א שהן שרויין בבית אחד ולאחד יש לו רשות ולאחד אין לו רשות שם אלא שדר הוא בשכנות עמו ועירב זה שיש לו רשות בבית עם בני החצר הותר גם זה שאין לו רשות לטלטל בחצר אבל אם עירב זה שאין לו רשות ומשלו לאו כלום הוא ולא הותר זה שיש לו רשות וקמ"ל דלא אמרינן הואיל ושניהם דרים בבית אחד שליחותיה הוא דקא עביד: