פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין י:ו:ב

גמ' ניחא ברשות היחיד וישתה ברה"ר. שאסור דכשהוא עומד ברשות היחיד ושותה בר"ה צריך הוא שיהא שוחה למטה מעשרה דכל למעלה מי' לאו ר"ה הוא ושפיר הוי כמכניס מר"ה לרה"י ועד שיכניס ראשו ורובו לרשות היחיד אלא כשהוא בר"ה ושותה ברה"י אמאי אסור הרי הוא שותה בעמידה וכי אין פיו שבר"ה למעלה מעשרה הוא וא"כ אם הכניס ראשו בלחוד לשתות הרי כמוציא מרה"י למקום פטור הוא שפיו למעלה מעשרה טפחים:

שניא היא שמתגלגלין. המים ויורדין להגוף בשעת שתייתו והרי כמוציא מרה"י לר"ה הוא והלכך צריך שיהא ראשו ורובו ברה"י:

תני. בתוספתא פ"ח:

מלעיטין אותו מבפני'. ובתוספתא גריס אובסין וגי' דהכא נוחה דהא תנן בפ' מי שהחשיך אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין ולמקים שהוא יכולה להחזיר קרויה הלעטה:

ניחא מבפנים מלעיטין אותו מבפנים. אע"ג דהמאכל הוא בחצר הגמל הוא בר"ה מכיון שהכניס ראשו ורובו בחצר מותר אלא מבחוץ מלעיטין אותו מבחוץ בתמיה והרי מוציא המאכל מהחצר לרה"ר:

אין פיו למעלה מעשרה טפחים. שינוייא הוא וכי אין פיו של הגמל למעלה מעשרה טפחים בר"ה וא"כ מוציא הוא למקום פטור ומותר:

אמר ר' חייה וכן בגת לענין מעשר. הכתוב לקמן בספרי הדפוס ט"ס הוא דהוקבע בתוך השקלא וטריא דהסיפא דמתניתין. ולא שייכא התם אלא הכא קודם להא דר' יוסי בר בון ור' חייא לפרש וכן בגת דמתני' קאי דהרי הגת אינו אלא כרמלית ולא גזרינן בכרמלית אלא לענין מעשר קתני וכדפרישית. במתני':