פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין י:יד:ד

תמן תנינן. בפי"ד דנגעים גבי טהרת מצורע הכניס ראשו וכו' וקתני התם ר' יהודה אומר שלשתם היה מכניס כאחד ופליגי בהערמה שהרי אסור לו ליכנס לעזרת ישראל עד שיטהר והכא משום מתנות בהונות שצריך שיהו מבפנים הילכך ת"ק ס"ל שאסור להערים ולהיות מכניס שלשתן כאחד בשביל לקבל המתנות אלא מכניסן אחד אחד ור' יהודה ס"ל מותר להערים והכניסן לשלשתם כאחד. ונתחלפו השיטות והתיבות כאן בהא דלקמן וכצ"ל מחלפה שיטת ר' יהודה תמן אמר מותר להערים ומכניס שלשתן כאחד והכא אמר אסור להערים ולהרבות הטומאה ועלה שייך האי שינויא הכתובה לקמן בספרים:

תמן דלא יסאבתי' תלתא זימנין. דכשהוא מכניס ראשו בתחילה ואח"כ ידו ואח"כ רגלו נמצא מכניס הטומאה ג"פ זא"ז ומוטב להכניס שלשתן כאחד ובפעם אחת:

ברם הכא טומאה ידועה מבפנים היא. ואיהו לא קעביד מידי:

מחלפה שיטת דרבנן תמן אמרין אסור להערים והכא אמרין מותר להערים. וזהו ר' יוחנן בן ברוקה דאמר מוציא באבנטו ואע"פ שמרבה בטומאה:

תמן שמא יכניס ראשו ורובו ויהא ענוש כרת. אם אתה אומר שיכניס שלשתן כאחד שמא יכניס ראשו ורובו כאחד והוא עדיין לא נטהר:

ברם הכא משום מכניס כלים טמאין בשבת. כלומר כשמוציא באבנטו אין כאן אלא אפושי טומאה בכלים טמאין בשבת ואין כאן ענוש כרת:

אפשר לה לצאת בלא שהות וכו'. זה הכל מדברי ר' יהודה הן וכלומר דהא דאמרת שלא לשהות את הטומאה אפשר שיזדמן לו מיד צבת של עץ ויוציאה בלא שהות:

בלא טומאה. בתמיה כלומר אבל היאך אתה אומר באבנטו שזה אי אפשר בלא אפושי טומאה:

א"ל וכו'. כלומר ועוד א"ל ר' יהודה מוטב לו לעבור וכו' כדלעיל דכל דלא עביד בידיה מידי טפי עדיף: