פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין י:יג:ג

תני מעלין בדיוביט. הוא דיופי כלי שיש לו ב' פיות שעשוי מן ב' קנים חלולים ותחובים באלכסון וראשי האלכסון זה אצל זה ונותנים אחד מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה השני מעט יין אליו ואחר כך יוצא היין כולו מעצמו ומעלין כך את היין בשבת:

ומטיפין בעדק לחולה בשבת. כדמפרש לקמיה:

משתמיה. כך שם הכלי בלע"ז מיסטימי:

מטיפין בעדק אית דבעי מימר עוררה. שעושין אותו לעורר החולה משנתו ואינן רוצין להקיצו בידים שלא יבעית לוקחין כלי הזה והוא של מתכות ופיו צר ומנוקב בתחתיתו נקבים דקים וממלאהו מים וסותם פיו העליון וכשהוא סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצין להקיצו להחולה משים כלי מתכות א' תחתיו ופותח פיו העליון ויוצאים המים בנקבים טיף אחר טיף ועושין קול ומתוך כך הוא ניקץ:

אית בעי מימר קוקניתה. כלומר שמשימין תחתיו כלי הנקרא קוקניתה והוא עשוי כמין קנוקנות ובנימין של מתכות וכשרוצין שישן החולה נותנין זה תחת העדיק והמים היוצאין טיף אחר טיף עושין קול נעימה ובנחת על אלו הנימין שהן כנימי הכנור ומתוך כך הוא נרדם:

והיה בה בית אבל או בית המשתה. שמתאספין הרבה בני אדם ורוצה שלא יתלכלכו ממי הגשמים הנתונים ברצפת החצר ה"ז נוטל את האבן ומשים תחת המקום שמתקבצין מי הגשמים כמו צינור אחד למטה או כיוצא בו ומוריד הגשמים לתוכו ושיצאו לחוץ ולא יתפזרו המים על קרקעות החצר ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה כך בחול אלא על ידי שינוי:

תני. בתוספתא פ"ח:

אין ממלאין בעדשה בשבת. עדשה היא כלי גדול כמו הגת הנקרא עדשה בפ"ה דע"ז הדפין והלולבין והעדשים וכו' ומשום שזה עובדא דחול הוא למלאות בכלי גדול כזה:

ואם כחס הוא על החבל או על המשיחה. שלא יהא נפסק כשימלא בדלי הקשור בהם הרבה פעמי' זא"ז ובשביל כך הוא רוצה למלאות בעדשה מים הרבה בפעם אחת מותר: