פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין י:יב:ג

תמן תנינן חתיכת יבלתו וכו'. בפ"ו דפסחים:

והכא את אמר הכין. דחותכין בשבת ומשני ר' סימון מפני קילקול פייסות שאם לא תתיר שיחתוך יבלתו לא יהיה כשר לעבודה ונמצא שחסר כהן אחד מן הפייס כדתנן בפ"ק דיומא שהיו מפיסין הפייס הראשון הפייס השני וכו' ויצטרך לעשות פייס אחר:

אמר ר' יוסי והן שהפיסו. כך הוא בפסחים שם דוקא שכבר הפיסו ויהיה כאן קילקול הפייס אבל לא מקודם אלא יקחו כהן אחר תחת זה ולהטיל הפייס:

בשם לוי סוכיא כאן בנפרכת כאן בשאינה נפרכת. כך היא בפסחים שאם יבישה עד שנפרכת הוא חותכין את כולה:

אתיא דר"ש בן יקים. דאינו מתיר אלא ביבישה ולא בלחה וטעמא דבלחה מיהת חובל הוא ואע"פ שא"צ לדם הוא וכבר קפרא דלקמן דמחייב לעולם בחובל ומבעיר ואפי' א"צ לדם וא"צ לאפר ודר' יוסי בן חנינה דמתיר ביד אפי' בלחה ואע"פ שחובל הוא דבלחה מוציא דם ואם א"צ לדם פטור וכר' יוחנן וכאן דלצורך עבודה מותר אפי' לכתחילה:

דתני כל המקלקלין פטורין וכו'. עיקרא דהאי מילתא בפלוגתייהו בפ"ג דב"ק בהלכה י' והובאה ג"כ לעיל פ' במה מדליקין בהלכה ה':

כאן וכאן בלחה אנן קיימין. ור' יוחנן לשיטתיה דאמר והוא שיהא צריך לדם דאז חייב משום חובל ומתני' דהכא כשאינו צריך לדם ולצורך עבודה מותר: